אני רואה אותה, בשיעור, יושבת וכותבת
שיערה מסתיר פניה, וכאשר היא מזיזה את פניה,
מתגלים תווי פנים פשוט מושלמים.
תווי לסת שנראים כמו של אלי האולימפוס,
האף שלה, האף המתוק הזה
השפתיים, שכשאתה רואה אותם - כל רצונך הוא לנשקם.
עיניה החומות העמוקות שמושכות אותך אליהם.
כשהיא צוחקת בהפסקה או מחייכת שמודיעים על עוד שביתה,
או כשהיא נראית מאושרת, כשסתם - כיף לה.
אז, אני יודע שאני רוצה להיות איתה, רק איתה.
והיא , בינתיים ממשיכה להיות עם הראש במחברת, וכותבת...
וכותבת...
על מה היא כותבת?
האם היא כותבת את מחשבותיה?
האם יש לה מחשבות גם עליי?
האם המחשבות עליי טובות?
הלוואי |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.