אל מול דפייך ניצבת את שותקת
למרות שבין שינייך החרשת עוד אנחה
ומילותייך הפזורות רוצות אותך צועקת
איך שוב הפרת לך עוד הבטחה
חשקי את כאבייך, ולא את שמחתך
בלעי תהום ייסורייך, פרצי בחיוכך
עצרי את דמעותייך, לא את רצונך
כפרי עוונותייך - שובי לחייך
ממול כתבייך את בוערת
כיקוד האש של השנאה
הגיע עת להיות פושרת
מתי תדעי גם את חמלה?
---
אך אם נותרת כרועת אפיים
למרצפות מקדש האשמה
יום יבוא פרשי כנפיים
ולמדי מהות שלווה |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.