מג מורפין / סיוט לילי |
המיטות שביקרתי בהם בילדותי
התאגדו לסיוט של ממש
רעש המטוסים מעלה בי תמיהה
מדוע אנשים מרחפים בשמיים
בשעה שכזו
פסים לבנים משייטים על הקירות
השמיכה דקה
ואני מתחתיה מאזין לאוויר
לא מבין למה, מתי ואיך הכל קרה
מדמיין אותה שוכבת לצדי, מלטפת
מרככת בדיבורה את מכאובי
ואני שוכב במיטה
לילה לילה
יום אחר יום
ער
נאחז בחלום
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|