הנני מודעת לתוצאות האפשריות של כתבתי זו. הרומנטיקנים הגמורים
סביר שיכעסו, יניפו זנבות, ישלפו ציפורניים וייצאו לקרב הצודק
נגד ציניקנית חצופה, המעיזה להרים את ראשה ואת קולה ולשים את
ידה המלוכלכת על קודש הקדושים - אהבה ונישואין. אבל מאידך,
כתבו על זה גם לפניי ובטח יכתבו אחריי. כי הנושא הזה אמיתי
הוא, תמיד אקטואלי, וזו פשוט עובדה מוגמרת: אנחנו, הנשים של
היום, לא באמת זקוקות לבן זוג ו/או לנישואין כדי לנהל חיים
טובים ומגוונם. וברית הנישואין צריכה להיכרת על בסיס אינטרסים
ושיקולי דעת.
   הבה נציץ לעובדות ההיסטוריות. מה הניע אישה להתחתן בתקופה
הקודמת? קודם כל, שאיפה לביטחון כלכלי וחברתי. הלוא במשך אלפי
שנים הנשים היו במעמד חברתי נמוך, ללא אפשרות להביע דעה,
להרוויח כסף בזכות עצמן, להיות עצמאיות. במשך אלפי שנים חינכו
אותנו להיות כפופות לגבר, לרצונותיו ולכלליו. למשך אלפי שנים
נחשבנו לנחותות הן פיסית והן שכלית, וללא כל יכולת לקיים
ולתחזק את עצמנו. ואת כל הביטחון, הפרנסה והמעמד החברתי ניתן
היה להשיג אך ורק באמצעות החתונה. ואילו רווקה ללא ילדים,
במיוחד בגיל מתקדם, נחשבה פגומה: עוררה חשד ש"משהו לא בסדר
אצלה". על נשים כאלה הביטו בזלזול ו/או ברחמים, כמו על
תימהוניות, חולות או נכות.  
   היום, הרבה הודות לתנועה הפמיניסטית, הפרדיגמה המשפילה
הזאת הופרכה כליל. היום אנו רואים נשים בתפקידים בכירים
למיניהם, עושות עבודה "גברית" לא פחות טוב, ואפילו יותר טוב,
מחלק מהגברים. הנשים נעשו עצמאיות לחלוטין, הן מפרנסות עצמן
בכבוד, משלבות בהצלחה עבודה ואמהות. ולהבדיל מהתקופה הקודמת,
אותן רווקות מצליחות, אותן חד-הוריות הגיבורות, אותן
ה"תימהוניות" מעוררות יותר ויותר כבוד בעייני הזולת.  
   
   אבל מה שכן, הצורך בזוגיות ו/או נישואין לא תם ולא נשלם
דווקא מצד הגברים. אז נכון להיום, שרווקות גברית היא לא פחות
פופולארית מנשית. גבר רווק במקרים רבים הינו עצמאי, יודע
להתפרנס ולדאוג לצרכיו, גם בלי להיעזר בהורים. כמו, למשל, קונה
לביתו מכונת כביסה או משתמש במכבסה השכונתית. יודע להכין אוכל
בעצמו או מרוויח מספיק בכדי לאכול בבתי קפה. ואפילו יחסי מין
סדירים הוא יכול לקיים בלי להיכנס לקשר קבוע. עם כל-כך הרבה
אתרי היכרויות באינטרנט, מועדוני פנויים-פנויות ובארים
למיניהם, אין זאת כלל בעיה להכיר נשים חדשות כל שבוע. הרי, כפי
שהבדיחה הידועה אומרת, "בשביל שקית חלב במקרר לא צריך פרה
במטבח".
   כל זה טוב ויפה, עד לרגע המכריע ההוא, שבו אותו הרווק
המוצלח מחליט על רצונו להיות אבא. וכאן העניין מתחיל להיות
באמת רציני. להבדיל מהאישה, שלא משנה מיהו/מיהם אבי/אבות
ילדיה, היא תמיד תהיה ותישאר להם האמא הביולוגית והרשמית, הגבר
כן צריך חתונה בכדי לקבוע ולהבטיח את אבהותו. הרי אחד התנאים
הבסיסיים של הנישואין הוא מחויבות הצדדים לשמור אמונים אחד
לשני. ואפילו למרות שיעור הבגידות הגבוה בקרב זוגות נשואים,
עניין הילודה עדיין נלקח ברצינות רבה. כמעט ואין אישה נשואה
שתחליט ללדת ממישהו שאינו בעלה. מניעים דתיים, חברתיים ו/או
מוסריים מחזיקים את האנשים היטב במסגרת המועילה. לכן על האב
הפוטנציאלי יש לשקול היטב בעת בחירת האישה. הרי אין הוא בוחר
הפעם בחורה לבילוי זמני, אלא אמא לילדיו. אותם ילדים שהוא רוצה
להבטיח בשבילם את כל הטוב ורק את הטוב שבחיים.
   כמובן, אותו השיקול תופס גם לגבי הנשים. גם האמא
הפוטנציאלית, הרוצה לגדל את ילדיה במסגרת משפחתית סטנדרטית,
הכוללת שני הורים, צריכה בראש ובראשונה להפעיל את הראש ולאו
דווקא את הלב ושאר איברי הפנים. כי אהבה, המבוססת על תשוקה
בלבד, חולפת מהר ולא מותירה עקבות. ואילו הבנה, כבוד ואמון
הדדיים הם הם הבסיס ליחסים בני קיימא. כך שכדי להצליח
בנישואין, יש להפנים דבר אחד חשוב: "אינטרס" ו "כדאיות" -  הן
לא מילים גסות.