היה זה עוד לילה קריר של ינואר, אלכס מצא את עצמו יושב בביתו,
חסר כל עניין, חסר כל רגש, רצון וללא קשר לחיים.
הוא ישב אל מול מסך המחשב שהראה את עיצומו של דיון סוער בפורום
"תמיכה נפשית".
הוא ישב והביע את דעותיו.
כן, היו לי דעות. מטבעו הוא היה אינטליגנטי ובעל חוכמה מוזרה
שכזאת. שלא נרכשה.
[וזאת על אף העובדה שנשר מלימודיו בכיתה י'].
אך כמו רוב בני הנוער מסוגו, הוא ראה עצמו כחסר ניסיון בחיים,
על אף שעבר המון. למרות שהיה יפה תואר, ראה עצמו כמפלצתי
ומעוות, מפלצת שיצר הוא עצמו. הוא, שהמון גברים רדפו אחריו,
הרגיש כל-כך בודד, כל כך לא נאהב. וסיבה זאת גרמה לו לשנאה
עצמית. שנאה עצמית שאינה מובנת לאחרים.
באותו לילה הוא החליט כי הוא יוצא, למועדון.
הוא עזב את הדיון בפורום ופנה לעבר המקלחת, הוא התקלח בזריזות
ויצא לעבר חדרו כשהוא רק עם מגבת לגופו, ניגש למערכת, הפעיל
וברקע החל Addicted של קלי קלארקסון. הוא פתח את ארונו והתלבש:
גופיה שחורה צמודה, מכנס הג'ינס האהוב עליו, שגדול ממנו בשתי
מידות בערך, נעלי צבא מצוחצחות וז'קט ג'ינס כהה.
הוא פנה לעבר הדלת, הגיע למכוניתו, הוא לא היה מיליונר שלא
תבינו לא נכון, אבל השקיע במכוניתו. התניע ויצא לדרכו, בגלל
השעה המאוחרת הוא מצא את עצמו נכנס לפאב ה-DRAG. הוא נכנס
והתיישב, הזמין כוס בירה גדולה. ברקע הודיעו על המופיע החדש
במועדון, אלכס לא הקדיש לזה תשומת לב רבה, אך ברגע שהוא עלה
לבמה, משהו בו משך את מבטו של אלכס. הוא לא יכול היה להוריד את
מבטו ממנו. משהו באלכס רצה את אותו נער בהיר עור שמאופר בהגזמה
מטורפת.
מיד לאחר ההופעה אלכס פנה אל עבר חדרי ההלבשה, וחיכה לדראג
שיצא, בערך חמש דקות והוא יצא. אלכס הביט בו מקרוב, ופנה לעבר
הבר. הנער הזמין בירה, אלכס שילם. הנער הוציא סיגריה, אלכס
הדליק והנער? הנער רק מחייך.
"מה שמך?" שאל אלכס.
"סקאיי." ענה הנער.
"זהו לא שמך האמיתי." אמר אלכס, נימת קולו עולה.
"נכון," ענה, "כרגע, אני סקאיי כמו שאתה אלכס."
"איך ידעת את שמי?" שאל בפליאה.
"זהו לא הדבר היחיד שאני יודע..."
המסתורין שאפף את סקאיי הטריף את אלכס, משך אותו בצורה מוזרה,
אלכס לא הכיר את ההרגשה הזו.
"מתי אתה מסיים פה?" שאל אלכס בכמיהה.
"בערך..." חשב סקאיי "עכשיו."
סקאיי פנה לעבר חדרי ההלבשה, התעכב טיפה בפנים וחזר לבר בבגדיו
הרגילים.
אלכס פער את פיו מעט, "אני לא יודע מה להגיד."
"מה זאת אומרת?"
"אני לא יודע מה יותר מתאים לך, הבגדים האלו, או התלבושת
ההיא."
הנער רק חייך, הוא ואלכס פנו לעבר היציאה, הם נכנסו למכוניתו
של אלכס ונסעו לטיילת שהייתה קרובה לשם. השעה הייתה שש בבוקר
בדיוק והשמש החלה מבצבצת בשמיים הבהירים להפליא. הם ישבו על
שמיכה שמצאו קבורה בתא המטען. פעם הים היה המקום האהוב על
אלכס. שני בקבוקי בירה והמון דיבורים, אלכס פתח את חדרי ליבו
אל הנער וכל מילה שיצאה מפיו של הנער, שבתה את אלכס עוד ועוד
בקסמיו.
בסוף הנער הוסיף ואמר "כבר נורא מאוחר ואני אצטרך לחזור יותר
מאוחר למועדון."
"נו ו...?" שאל אלכס.
"תסיע אותי הביתה." סיים הנער. המבט המאוכזב עלה על פניו של
אלכס, אך הוא לא הוסיף מילה ופנה אל האוטו. הנער דיבר במהלך
הנסיעה, אך מחשבותיו של אלכס נדדו. הם הגיעו לביתו, הנער נשק
על לחיו של אלכס ופנה לצאת.
"רגע" נזכר אלכס "מה שמך?"
הנער חייך "תקרא לי טום." ויצא.
אלכס ישב דקות ספורות, התניע ונסע.

ערב למחרת, אלכס פרסם הודעה בפורום, ובה כתוב.

"פורום שלי.
גדלתי פה, נתמכתי פה.
אני נושא חדר בליבי לכל אחד ואחת מכם.
ואל תחשבו שתמיכתכם לא עזרה לי, אבל נכון לעכשיו...
אם זה לא קורה היום, אני עושה את זה. הכל כבר מוכן.
ואז אני אפסיק להשלות את עצמי...

אוהב את כולכם. "

שוב, מקלחת זריזה והפעם לצאת יותר מוקדם.
נסיעה למועדון, כרבע שעה מביתו של אלכס, נכנס, בדיוק הכריזו על
עלייתו של "סקאיי".
התיישב, הזמין שוב בירה גדולה.
הוא בהה ב"סקאיי" מופיע בפראות, בטירוף חושים. אלכס רק רצה
להתמסר, אבל "סקאיי" לא ידע את זה.
"סקאיי" ירד מן הבמה ופנה היישר אל חדרי ההלבשה, הוא חיכה חמש
דקות וציפה שאלכס יבוא, אך אלכס לא זז מן הבר, חיכה ל"סקאיי"
שיצא אליו.
אחרי חמש דקות בערך, הוא יצא מחדר ההלבשה בבגדיו הרגילים, הרים
את אלכס, זרק לברמן שטר של 50 ש"ח ויצאו מן המועדון. הפעם טום
נהג, אלכס אהב את העובדה שהשליטה בידיים אחרות. הם נסעו בכביש
איילון במהירות מירבית, לפתע טום החל להאט, הם נעצרו בשולי
הכביש. האדרנלין בגופו של אלכס התפרע כמו עכבר במבוך. וליבו
הלם בחוזקה, ברקע "הרואין" של אביב גפן. טום פנה במהירות לעבר
אלכס רכן מעליו ונישק אותו, אלכס התמסר טיפה ואז לפתע הזיז את
טום ממנו.
טום, טיפה מופתע פנה אליו בתוקפנות ואמר: "מה בדיוק אתה רוצה
שיקרה?"
"מ... מה?" שאל אלכס, נבוך מעט.
"מה בדיוק, אבל בדיוק אתה רוצה שיקרה?" חזר טום, נימת קולו
עולה.
"מאיזו בחינה?" שאל אלכס, באדישות מאומצת.
"ביני לבינך."
"מאיפה אתה יודע שאני רוצה משהו כזה?"
"קראתי בפורום," אמר, "אתה מצפה."
"למה אתה קורא בפורום שלי? איך ידעת שאני שם?"
"אני חלק מן הפורום, אך אתה לא מכיר אותי בשמי."
"תחזיר אותי הביתה." פקד אלכס.
"לא, לא עד שתדבר איתי, שתגיד לי מה אתה מצפה."
"תחזיר אותי הביתה מיד!" אמר אלכס, נימת קולו גובלת בצעקה,
"אני לא רוצה כלום, אני לא מצפה כלום, אני רק רוצה שתחזיר אותי
הביתה."
"טוב."
השתררה דממה באוטו, הרעש היחיד שנשמע ברקע היה הרדיו שמנגן את
שיריו של אביב.
אלכס ירד מן האוטו, עלה במעלה המדרגות ולא הביט לאחור. טום
נותר באוטו. שותק, המום, מאוכזב. אלכס נכנס לביתו, העיף מבט
קטן בחלון וראה שטום עדיין שם. התיישב על מיטתו, הוציא דף ועט
מן השידה שליד מיטתו והחל לכתוב במרץ. לבסוף הניח את הדף והעט
ופנה לעבר המקלחת. הוא נכנס למקלחת ביחד עם המגבת והקופסא.

"שמיים שלי.
לא התכוונתי לאכזב אותך אתמול, אבל לא יכולתי להתמודד עם
העובדה...
שאתה מאותם אנשים שמכירים אותי יותר טוב מעצמי.
לא ידעתי מה להגיד ברגע שאמרת שאתה אחד מהם.
וכעת, כעת איני יודע כיצד להתמודד עם הידיעה הזאת.
איני יודע מדוע התקרבת אלי כך, איני יודע מדוע נקשרתי אליך,
אבל נקשרתי, נשמתי התחברה בשלך.
כל מה שרציתי הוא להתמסר.
לילה אחד איתך ואז לדעוך.
משהו בך גרם לי כמעט-לחיות. "איש הכמעט" זוכר?
אל תשכח את הכינוי הזה. כל כך תיאר אותי.

אל תשכח, אבל גם אל תצטער.
אני חושב שעדיף לך, לי, לנו... ככה.

                                                           
אוהב"

בבדיקות המעבדה של נתיחת הגופה הוכח כי אלכס קופר, נטל 112
כדורים נגד דכאון וכדורי הרגעה.
הוא נפטר בשעה 1:00 לפנות בוקר, לאחר שבן-זוגו צלצל למוקד
החירום של מד"א לבקשת עזרה.
יהי זכרו ברוך.