עבר כ"כ הרבה זמן
ונדמה היה שהכל נדם
שהאהבה כבתה בבמה החשוכה
והמחשבה נרדמה בצפיית ההצגה

אז מה אם עבר הזמן
ואם העבר נמשך להיות עבר
ונימתח כמו גומי על ההווה הקיים
מכסה אותו כמו שמיכה עבה

הזמן לא השפיע, גם אם הוא הרבה
וההתעלמות לא עזרה, גם אם היא חזקה
כי לבה עוד שבור
מאהבה עקומה

עבר כ"כ הרבה זמן
וניסיונות העבר להחזיר את שמת
בבכי וצרחות דרמטיות ברומן לא גמור
הבמאי לא מפסיק הוא רוצה עוד דמעות

ואז מה אם עבר הזמן?
הבכורה העגומה עוד מוקרנת בהיכל
רק משהיא אחת צופה בהקרנה
מצוידת בגללים של כותנה

לילה אחר לילה
בכל הזמן שעבר
ממשיכה במנהגה
בבכייה מרה

ממלמלת קללות כמו מוזרה
מענישה עצמה על טעויות הגיבורה
ושומעים אותה עד לשורה האחרונה

זמן עבר ונשאר עבר
ואין לה הווה כי הוא לא שוהה מספיק זמן
לא כמו העבר