על קצה מעקה עומדת ברגליים רועדות
בזוית העין רואה אותך מסתכל עליי
המחשבות יודעות יפה לאן לגרור אותנו
יודעות מתי להזיל דמעה
אבל אתה, למרות היותך מולי
רואה אותי באשר אני
אינך מזיל ולו דמעה אחת
אבל איכשהו העצב אצלך לא פחת
60 מטרים מעל פני האדמה
על כל ששת החודשים שעברו
ובכולם סבלתי נורא
על קצה מעקה עומדת ברגליים רועדות
הכל כואב ועדיין אני לא יודעת למה
את קולי אני מאמצת כדי לומר לך להית'
אבל כל מה שיוצא זו החנקה שעוצרת בעדי
גורמת לגופי לנועה קלות
60 מטרים מעל פני האדמה
על כל ששת החודשים שעברו
ובכולם סבלתי נורא
השישים הפכו לשש
אפשר כבר לקבור אותי
מבט אחרון כלפי מעלה
עם צפייה לראות את פרצופך מגיח
אבל הוא לא שם, כמו תמיד
המעקה עם החלודה הכתומה
עומד שם כמו תמיד
בלי זכר ממני, שעמדתי שם
60 מטרים מעל פני האדמה
סיפור ישן שלי שמעלה אבק בשכבה עבה
60 מטרים מתחת לפני האדמה |
