דמעה כחולה זולגת מזוג עיניים שקופות
ילדה קטנה נוזפת על צמד הוריה ברחוב
כבשה אחת שולטת על עדר רועים נסוג
גוזל נשאר לבדו כשאמו מתעופפת רחוק

זרוע השמש חותכת את אפרוריות הענן
איש אחד בוכה לו מתגעגע לעולם הישן
כל כך הרבה חוקים שלא נראים לעין
אנרכיה משתוללת שם פוגעת כאות קין

דמעה כחולה זולגת מזוג עיניים שקופות
ברבור שם משוטט לו אבוד בין רחובות
כפוף על ברכיו ניצב הוא מתחנן לקצת עזרה
אך אין מי  שיקשיב לו אבדה לה התקווה

התפילה מאחדת את הנפש והדם
בסופו של יום כל אחד נושא עמו את ממלכת האדם
זהו גורל התמים אך הוא אינו מקבל זאת, לא בעמנו
כולנו אחים צא את לבנו

דמעה שקופה זולגת מזוג עיניים כחולות
הורה אוהב מחבק את זוג בנותיו היפות
רועה תמים רועה שם עדר כבשים נסוג
אהבה גדולה שם קיימת, מגנה על עמנו הטוב