ראש שפוף.
ידיים מרושלות לצדדים.
עקב בצד אגודל,
כל צעד בחיל ורעד.
ראש מתרומם מעט ולאט
חוזר מהר ונשמט.
גב כפוף כלפי פנים
סוגר את כל  הפנים.
פותח את פיו
וקול חריקת דברים נשמע
שיעול ועוד שיעול
והפה נסגר ביובש
בחריקת צירים צורמת.

לפנים ממנו עומד
בגב זקוף וראש מורם,
ילד בעור בהיר
שלא נשרט מימיו,
עיניו גדולות ושוחקות.
רגליו ממהרות, רצות,
גם כאשר הוא עומד.
ידיו חזקות ועדינות
מלאות בדברי מעשה
תופסות כל דבר
אין דבר נשמט מהם
שר הוא שירים
בקול הילדים.

פונה הילד לאחוריו ומסתכל
על האדם המסכן,
על האדם הראשון,
מסתכל בבהלת-מה,
נדחה ממנו קמעא.
מרים הוא את עיניו קצת
ונתקל בעיניו של הראשון
שואל הילד, במעט מחנק,
אך בקול צלול וברור.
"אבא, מעוות לא יוכל לתקון?"
"מעוות יתוקן בך, בני"
ענה לו אביו בקול צרוד,
אך בקול ברור, ברור.