[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







הדס נשר
/
מה יש לי נגד האור

אני רוצה לכתוב סיפור אהבה שיתחיל בקפטריה של יד ושם. ריח של
מכונת קפה ואור ירושלמי בחלון. אנחנו נהיה בני שלושים או
ארבעים.
באמצע המסע. כבר יודעים משהו על הכל. אני אהיה כרונולוגית בת
שלושים ומשהו ומנטלית בת מאה ובת שבע עשרה לסירוגין.

אתה תהיה אולי בן ארבעים ואולי בלי גיל בכלל. אנחנו נהיה בגיל
של הורי כשהולידו אותי. אתה תהיה בזמן הכי מדוייק שלך. יהיה לך
חיוך גם עייף וגם צעיר, מבט שראה הכל ועוד לא ראה כלום, יהיו
לך עיניים חומות כנראה, כמו שלי.

היו שנים שחיפשתי אותך מתוך חלום ברור. אחר כך מתוך בלבול, אחר
כך שוב מתוך סדר. חמש שנים חיפשתי אותך בקדושה. לא מצאתי
עדיין. או אולי מצאתי אותך בכמה אנשים. אף אחד עדיין לא התגלה
כאתה. דיברתי עם אלוקים, דיברתי עם הרבי. דיברתי עם החושך
שבתוכי, דיברתי עם האור. עשיתי עסקאות, קיבלתי החלטות, קידמתי
כמה נושאים. קפצתי מעל פחדים. הרמתי ידיים. הסתכלתי לשמיים,
אמרתי, רק אתה יודע, אני לא יודעת כלום.

כשמגיע הרגע לקטוף את הפרי אני נסה על נפשי. האם זה מפני שאני
לא מאמינה שמגיע לי או שמשהו דוחף אותי להישאר בחושך.
מה כל כך מפתה אותי באפלה הסמיכה שסביבי, מה מדביק אותי להישאר
בה, מה יש לי נגד האור?

מוציאים את היהודי מהגלות והגלות נשארת בתוך היהודי. הוא מתפלל
להיגאל ממנה אבל לא מסוגל לוותר עליה. האם זה מפני שבתוך תוכו
הוא יודע שהאור אינסוף והוא סופי, שאין לו כלים, או שהוא עדיין
זוכר את השבירה?

למה באה השבירה? בגלל ריבוי אור ומיעוט כלים. ומאז אנחנו בונים
כלים, בונים ובונים. בונים והורסים.

מתי אתה מתכנן להופיע? מתי יהיה רגע הגילוי? על המשיח נאמר,
פתאום יבוא האדון אל היכלו. אני רוצה לכתוב, עייפתי מכיסופים,
כיסופי גאולה, אבל אני חושדת בעצמי שזה לא נכון. הקב"ה כל הזמן
מושיט לי חבלים ואני נסה מהם. לא לוקחת, לא מקבלת, לא נכנסת.

מה משאיר אותי על הסף, מאין העקשנות להישאר על המפתן כשכולם
בפנים, רוקדים וסועדים, אוהבים וצוחקים, חיים ומולידים, עובדים
ומגדלים?

האם זו הגאווה, לחשוב שהחיים שלך? לא להבין שהם פיקדון, שאני
נבראתי לשמש את קוני, שאני עבד ה', בלי חפשים.

והרי כל אשליית החופש היא מרד אחד גדול. ליהודי יש עבודה
לעשות. כשהוא בורח ממנה הוא בורח מעצמו ומאלוקיו, ומה כבר יכול
לקרות לו אז - הוא ימצא עצמו במעי הדגה. ממעמקים קראתיך אל. תן
לדג הזה להקיא אותי אל החוף, החוף הנכון, חוף מבטחים של חיים
אמיתיים. גאולת עולמים.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אתם זה!!!








חזי מ-144 מעביר
את זה הלאה!


תרומה לבמה




בבמה מאז 22/11/07 7:07
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
הדס נשר

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה