לאחרונה אני חשה שמערכות היחסים והקשרים החברתיים שלי עוברים
טלטלה והם מוכתבים על פי סדר יומם ותועלותיהם של זאטוטי
המשפחה.
בלי שום קשר לתחומי העניין האישיים שלי ובלי כל קשר לרצון
האישי, אני יוצרת קשרים חברתיים עם אנשים שבמקרה או שלא במקרה,
הזאטוטים שלהם לומדים עם הזאטוטים שלי. אני מתחברת להורים
בכיתת הגן שביני לבינם אין דבר משותף, למעט העובדה הזניחה שעל
זאטוטינו נגזר לשהות בצוותא בין כותלי חדרי הלימוד. אני מהדקת
את יחסי החברות עם אנשים זרים שאין לי עמם כל שיג ושיח, ושסביר
להניח שמעולם לא הייתי מחליפה עמם מילה או חצי מילה, רק בגלל
העובדה שזאטוטינו חולקים יחד את ספסלי החוג.
בשעה שאיראן מאיצה את תוכניות הגרעין שלה וסוריה מפתחת את
יכולת שיגור הטילים, אני משתתפת בסימפוזיונים מייגעים בנושאי
ניקיון והסרת כתמים, מביעה דעות נחרצות בעניין הדברת הכינים
וביציהן, הוגה בכובד ראש ברפרטואר ארוחות העשר שאשלח לגן,
מחליפה מידע עדכני על הצלחות בהכנת עוגות יומהולדת, ומפתחת
איסטרטגיה חסרת פשרות בנושאים קרדינלים כמו קישוט הגן ובחירת
עטיפות לספרים. אני מצטרפת לטריוויה אינטרדיציפלינרית בנושאים
קרדינלים באיזו חנות באזור נמכרת הבמבה הזולה ביותר? איפה אפשר
להשיג קטשופ משובח מבלי להכנס למינוס? האם להרתיח בקבוקים או
לא? ואיזה חוג הוא הלהיט התורן ומה צריך לעשות כדי להכנס
לרשימת הממתינים בו?
אני מזמינה לביתי למפגשי אחר צהריים אמהות מפוהקות ויגעות עם
זאטוטים חבלנים ונמרצים, מתעלמת בנשיכת שפתיים מההרס שהם
זורעים ומנסה לגלות בקיאות ודבקות בשיח.