אבנים הדרדרו במידרון, ראיתי אחד מופיע לקראתי ושמחתי
חייכתי אותן שיניים שנופלות מפי שבורות. תרוצץ גולגלתי,
תפריח נישמתי לאל שקיים בשאול מצוקות, בשואה שכח אותם, נטש
אותי.
בלדה לחובש, לקנאי אמרתי נואש קח אותי מלאך, שא בכנפיך נושא
הבשורה. כמה קשה להכיל קושי של אחר? לדעת שהיה שם טבוע עד
לעצמותיו. במקום שמילים לא יכולות לתת להם כסות.
רקדתי איתך מחוללת בעולמי גלקסיה שלמה.ישנה שעות בהייתי בניצחי
נהפך לבלתי מושג. מערבל בטון של דיכאון, תישארי שם.
ציפורים מצייצות, השמים ירוקים, סגולים, סוסים חדי-קרן קיימים.
מי אמר שלא? את עפה לתוך שקיעה רכה מלטפת אחד מתוכם, מתוך עדר.
לאורך צוואר עד לרעמה מתנופפת, שם אצבעותיי אחזו, עד שהפכו
לחול שערותיו ונמסו במורד ההרגשה שהנה, נעלם ואני איתו באופק.
לכתוב רגש.
אוהבת, שונאת. כעס, פחד, חרדה, שמחה, אושר, עצב, נקמה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.