נשארת פעור פה כאשר הפניתי לך את גבי, והלכתי לדרכי.
בחיים לא מצאתי את דרכי,עד אותו יום שפתחת בפני את האפשרות
להיות איתך,
אני מודה לך על זאת.
לקח לי זמן להסתגל לסביבה החדשה שלי,
ללמוד את האנשים סביבי
ולהבין אותם.
והדרך שלי
לא הייתה קיימת עד היום.

אני מדמיינת את המבט שהיה לך על הפנים כשגילית שאני לא רוצה
אותך,
הוא היה עצוב והוסווה בזלזול.
לא רציתי שתיפגע,
אבל כזה אתה, מלודרמטי.
זאת תכונה נורא יפה בבנאדם, כאשר היא לטובה
ובדרך כלל רק את השלילה שלה רואים.
אני מדמיינת אותך מתענג על כל רגע ורגע בו החיים שלי הגיעו
לתת-רמה,
לתת-חיים.
אמא מכינה לך פוקפורן ואתה יושב מול המסך LSD שלך וצופה בי.
אתה כל כך מזלזל בי שאתה לא יכול להוריד את העיניים שלך ממני
כשאני מתפשטת,
זאת חולשה שלך.
הבדידות והחרמנות.
ואני גיליתי אותה מזמן.

אני מכירה את הבדידות, אני והיא לא חברות טובות
אבל למדנו להסתדר, בערך כמו שאני מסתדרת עם האנשים בחיים שלי.
אני משתדלת להיות נחמדה ולהראות שאיכפת לי ולהודות ולבקש
כשצריך, ורק כשצריך.
אני מאמנת את הרגשות המזוייפים שלי לבוא כשקוראים להם,
והם מקשיבים.
אני מחייכת וצוחקת כשמספרים בדיחה
ובוכה כשצועקים עליי
כדי להיראות כהרגלי.
אני אפילו לובשת את הבגדים שאני הייתי לובשת,
כדי שלא יגידו שהשתניתי,
שלא ישימו לב שאני לא מרגישה כלום.
אבל את הדרך שלי מצאתי,
לפחות חלק ממנה,
וזו חתיכה חשובה בחיים שלי.

אני חושבת שאני שונה מאחרים, אחרת לא היו אומרים לי להתלבש
אותו הדבר
להיראות אותו הדבר, העיקר שלא יראו אותי.

כבר לא איכפת לי יותר,
אני הולכת ברחוב ועוצמת את העיניים כל פעם שהרוח באה,
אנשים מסתכלים
ואני מסתכלת עליהם חזרה
והם לא מבינים,
לפחות אנחנו בהרגשה הדדית,
אבל נוח לי עם עצמי
ועם ההחלטות שלי
ועם השיגעונות שלי.

אני רואה אותך יחד עם המבט המזלזל שלך,
ואנחנו כל כך קרובים אחת לשני שאתה מרגיש את חום האוויר שיוצא
ממני
ואתה מתחיל להזיע.
אני רואה אותך מנסה להשתלט על עצמך,
אבל כל מה שאתה חושב עליו
אלו השפתיים הבשרניות שלי,
ועל העיניים העמוקות שלי
ואתה מנסה להבין מה אני רוצה אבל אתה לא מצליח, כי זה עמוק
מדי
ואתה מתחיל להתכווץ כי כל המים יצאו ממך.
היד שלך מתחילה מתקרבת לצוואר שלי,
כאילו אין לך שליטה עליה.

אתה אומר שאני לא בוגרת, אתה זה שמאמין שכל זיון זה האביר על
הסוס הלבן שלך
וכל בחורה שהיא טיפה מעל הרמה שלך היא בול לך,
וברגע זה אתה "לא מוצא אף אחת שמוצאת חן בעיניך",
אז אתה בא אלי בתירוצים
ומאמין שאני אקבל אותך בחזרה.
מי אתה שמגיע לך אותי?
צופה בי בזלזול והערצה,
צופה בגוף שלי נע ומנסה להביא אותי לתחושת חוסר נוחות עד כדי
התנצלות,
עד כדי כריעה על ברך אחת ונישוק האצבעות שלך.
ואתה מאמין שבאמת והבתמים המילים שלך פוגעות בי,
ואני מסתכלת על האותיות, כי כל אות היא ציור,
וחושבת שאם הייתי יכולה לכתוב ציור הייתי הבן אדם הכי מוכשר
שנברא עליי האדמות.אבל אני לא חייבת להרגיש ככה,טוב לי גם עם
להיות סתם בן אדם.