ציפורי העונה מקננות מעבר לקיר
משמיעות ציוצים חלושים באוקיינוס החושך
החדר הזה הוא אי בודד של עיניים עצומות
עינייך ועיניי
צעיפים כחולים כהים מהבהבים אליי
אני רואה אותם
זהב חלומותיי מתנחשל וזוהר
נחשי האור זוחלים אל עפרם המשתק
דרכים מסתמנות על פני רקיע החדר
בוחן אותן מבעד לשמורות
אנחנו ערים
צמרות שחורות
צל הרים כהרים.
מיטתנו תחדל להתקיים באופל
תרחף נחלותיה בנים ללא נים
עד בוא זיו פורץ חרכי תריסים
חמוקייך ירננו משכבם
ואני זוחל אלייך.