אל תלך, פולטת
קול חנוק, עלוב.
מביט לאחור, מישיר
מבט, עובר מולי
כרוח רפאים,חולף
על פניי, במבט אדיש
ועיניו העצומות למחצה.

חשתי קורך, לחשתי לשמך,
לא הנדת עפעף.
"אל תלך", צרחתי.
רגליו השתרכו מאחוריו,
הוא כלא שומע, ממשיך
לפסוע בשביל.

כמעט קראתי בשמך.
נפלתי על ברכיי המשופשפות,
שערי השחור מונח על חזי הבהיר.
גופי חרוך, זוחלת אחריך
הבטת אליי, הפנית מבטך לצד,
חייכת חיוך קטן.

הנה אני, שרה לך שיר קינה.
אתה בכלל חי; אני היא זאת
שמתה. באדישותך, אתה הולך לח-
תוך את חייה של עוד נערה
בסכין לבנה,
המקיזה דם בצבע עורך.


23.4.07