איילת זיו / עלטה |
הנך מרחף בחדרי
זוהי רוחך שנותרת תמיד עמי,
גופך כבר איננו,
מזמן העלה חול ואבק
עוצמת עיניי,
עיניך בורקות מחבקות
הוגה את שמי, אבי,
כפי שרק הנך יכול
קורה ואושיט את ידי,
ודמותך בדממה מרוסקת
מתפוגגת מולי,
ומה שנותר לי
הוא לצלול לתוכי
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|