חום של שלושים ושמונה ושתיים,
תזמון לא מוצלח של אחד לאחד,
כל זה התחיל בשעת בין ערביים,
ארבע בנות בחדר אחד.
כלום לא קרה, לא התקררתי.
לא הסתובבתי בגשם - כי אין,
פשוט משהו בי החליט שאין ערך
לכל זמן שבו האדם לא ישן.
כל כוחותי אזלו באחת,
הזמנתי מונית באחת-עשרה, אמא
חיכתה לי בפתח ושאלה
"כמה חום? הגרון? מצוננת? זה וירוס?"
התנפנפתי ממנה, סגרתי את הדלת,
שאלות נוספות נחבטו בזכוכית,
ישנתי פי שתיים יותר מבדרך כלל,
ושוב התעוררתי לא עירנית.
עכשיו כולם בשיעור בבית ספר,
בחדר לא ארבע, שלוש בנות.
ואני בבית קוראת איזה ספר,
מודדת את החום וכותבת שטויות. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.