"זה זמן מה שאני מהרהר על היחסים בינינו.."
לא
"בזמן האחרון אני מרגיש שאני ואת..."
לא
"כבר כמה זמן שאני מרגיש שאני לא עצמי..."
לא, לא ממש

זה לא משנה איך התחלתי את השיחה, משנה מה אני אגיד בה...
אמרתי לה כבר שיש ריח של פרידה באוויר, היא התעקשה שזה ריח
הסתיו אבל הרחתי את זה עוד מהקיץ. זה היה שם למעשה לא יותר מדי
זמן אחרי ההתחלה, אבל היא פשוט התעקשה עליי. פעם אחת רק אמרתי
"אם נגיד ניפרד..." והיא ישר היסתה אותי ב"לא!" מתחנן...
אני לא חושב שזה בגלל התלות שלה, אלו המון מרכיבים שונים
שיוצרים פרידה. כמו שיש את כל הדברים הקטנים שמרכיבים אהבה, כך
גם כאן. אצלנו לא היו הרבה דברים שהרכיבו את האהבה, בעיקר צורך
ומילויו, מבחינה רגשית, חברתית ומינית. "מילאת יפה את הצורך
הזה במשך שלושה חודשים, אבל הגיע הזמן ששנינו נתרענן, נראה
אנשים אחרים ואולי בעתיד גם נחזור, זה הרי לא שאין לנו שום דבר
במשותף". ככה הייתי רוצה להגיד לה, אבל לא אמרתי לה. פשוט
גרמתי לה להיפרד ממני. נראה לי שככה זה היה עדיף, היא לא נפגעה
וגם אני לא, ובעצם שנינו פגענו אחד בשני - היא פגעה בי ברובד
הגלוי ואני פגעתי בה בסמוי...