הוא מחייך כל הזמן, דבר שאי אפשר לתאר,
הוא יודע שלמרות הכל אסור לו לוותר,
ומה שיש אחרי מסך של אמונות ושל שקרים,
נראה לו כמו חנות ממש גדולה של ממתקים,
כי יש כל מיני צבעים שנראים טוב מרחוק
אבל כשנכנסים פנימה זה כבר יותר מדיי מתוק...

כדי להיות אמיתי,
כדי להיות הגיוני,
ורק הטעם שנשאר בפה,
שלא מזכיר שום דבר יפה,
נגמר.

האהבה לא נגמרה אבל הקשר הזה כן,
היא לבד שם נשארה והוא מרגיש פתאום מסכן,
כי כשהתחילו הריבים כבר לא היה מה לעשות,
הוא העדיף להתחמק ולא לפתור את הבעיות,
והחור שזה השאיר לא יסתם כל כך מהר
אז הוא רוצה להשתנות ולהתחיל קצת לוותר...

כדי להיות אמיתי,
כדי להיות הגיוני,
ורק הטעם שנשאר בפה,
שלא מזכיר שום דבר יפה,
נגמר.

אז להמשיך או לעצור ולקחת נשימה?
הוא שבור אבל רוצה לצאת לדרך חדשה,
בלי להסתכל אחורה, בלי לחשוב על מה היה,
כל מה שהוא רוצה זה רק לשכוח אותה,
לא מתעסק יותר מדיי בחוויות וריגושים
כי המצב לא מאפשר להרגיש יותר מדיי...

כדי להיות אמיתי,
כדי להיות הגיוני,
ורק הטעם שנשאר בפה,
שלא מזכיר שום דבר יפה,
נגמר...
נגמר.