"לא"
הכה ההגיון נמרצות על שולחן הדיונים.
"אני לא מוכן לקחת את הסיכון הזה, כבר גרמנו לה מספיק נזק."

"אתה וניהול הסיכונים שלך לא תגיעו רחוק, בקצב הזה אני רואה
אותך, אותה ועוד עשרים חתולים חיים ביחד בהרמוניה מושלמת" נחר
הרגש בבוז.

"מאוד מצחיק. תהיה הגיוני, אתה יודע שהיא שונאת חתולים. ואם לא
היית כזה סיסי, היית בא איתי ואיתה להשתיק את החתולים מתחת
לחלון שלה. אוי, אם היית יודע את השליטה שיש לה ברובה מים..."

"בוא לא נגלוש מהנושא. הזדמנות אחת, זה כל מה שביקשתי, אני לא
רואה את חוסר ההגיון שבדבר. אני חושב שהם בכיוון הנכון, רק
היום הוא הזמין אותה לצאת פעמיים!"

"זאת הבעיה שלך. אתה לא חושב. אני לא רואה שום כיוון לקשר הזה.
אתה לא חושב שהיו לה מספיק כאלה בשנה האחרונה? אולי הגיע הזמן
ששניכם תפסיקו לכופף את הסמכות שלי ותתחילו להתנהג בהתאם
לגילכם. פעם אחת תקשיבו לי ותחכו לאיזה מישהו יציב שיוציא
אותנו מכל הבלגאן הזה".

"נאום מרגש. חבל שאם לא אתה, היא לא הייתה מתמלאת בכל כך הרבה
רגשות אשמה כלפייך. לך תדע כמה כסף שלושתינו היינו חוסכים על
פסיכולוג ידידי." מלמל הרגש בצינה מאופקת. הוא תמיד ידע ללחוץ
על הנקודות הכואבות.

"הו באמת??" התקומם ההגיון במהרה. "אם לא אתה היא לא הייתה
עושה את כל השטויות האלה. אבל לאאאאאאא היית חייב ללחוש לה
במוח את כל בלבולי הביצים ששניכם רואים ביחד בסרטי אהבה
אמריקאים! אני לא רוצה לחשוב מה קישקשת לה אחרי ששניהם יצאו
לדייט הראשון!"

"אבל אם היה לך מושג כמה שהם מתאימים...." גילגל הרגש את שיערו
סביב אצבעו הדקיקה. "קפצתי החוצה לראות אותם בזמן שהם התנשקו.
אני והיא החסרנו פעימה. כל כך יפה... כל כך טהור... כל כך...
כל כך זה!" חיוך אווילי בלתי נשלט התפרש על פניו של הרגש,דבר
שגרם להגיון לגלגל את עיניו בהתפרצות סרקזם שהייתה אופיינית
לו.

"הכל טוב ויפה. ואז הוא ברח. הם תמיד בורחים ידידי, למרות כל
התסריטים שאתה והיא כל כך אוהבים לרקום..."

"אוף!" התלהם הרגש "אתה תמיד חייב להרוס אה? אולי פעם אחת תיתן
לי לשלוט על העניינים? אתה תראה! זאת תהיה אידיליה!"

"אידיליה בתחת שלי. אם היא מאבדת את השפיות אני מאבד את העבודה
שלי. אתה יודע כמה קשה זה למצוא עבודה היום בשוק? יש לי ותק של
20 שנה כבר, אני שחוק לגמרי, אף אחד לא ישכור אותי"

"לא עם הגישה הקקי שלך זה בטוח" מלמל הרגש מתחת לשפתיו.

"מה אמרת לי?!" שאג ההגיון.

"שתלך לטיפול כבר!"

"אויש, לך לבכות מאיזה טלנובלה!"

"לך לקרוא על תורת הקוונטים!"

ההגיון והרגש הפנו זה לזה את הגב בתנועה חדה וזועפת.
כעבור שתיקה רועמת של חמש דקות, ההגיון החליט שאין זה הגיוני
לזרוק את הקשר ביניהם אחרי כל כך הרבה זמן שהם מכירים, עד שהם
סוף סוף הצליחו ליצור איזון מסויים, המחשבה לזרוק הכל בגלל
בלת"מ עם בחור נראה לו טיפשי.

"הודעת אס אם אס אחת". זרק במרמור.

"דייט נוסף. ושיחת טלפון" הרגש הראה את יכולות המיקוח החריפות
שלו.

"שיחת טלפון אחת. ושהשמוק יזום דייט. אני לא מתכוון להתווכח
איתך על זה יותר! טייק איט אור ליב איט!"

"והיא תהיה נחמדה?" שאל הרגש בחצי חיוך.

"איך לא אידיוט. תראה איזה מקסימה גידלנו."

"כן, היא בסדר, קצת ריגשי..."

"אוקי. סיכמנו. חסר שלך שהוא דופק אותה! אחרת יהיה פה שלטון
טרור!" הזהיר ההגיון.

"אני אי פעם איכזבתי אותך?"

ההגיון והרגש סיכמו את הישיבה בלחיצת ידיים.
בינתיים שני הפסיקה לבהות בשמו המתנוסס על צג הפלאפון שלה
והחלה לחייג את המספר.