היתת פעם הכל
ידעת בדיוק איפה לגעת,
בכל זמן, בכל מצב.
מה להגיד, מה לעשות,
לא תמיד לייעץ
לפעמים רק להקשיב
בלי לנתח רק לדחוף,
לחבק באהבה
ולתת הכל.

להתמכר לכאב,
לא לפחד מהפחד
ולרדת הכי נמוך שאפשר.

אם הייתי מבקש
היית עוזבת הכל
ובאה אלי תוך רגע.
היית שומעת הכל
ויורדת איתי
לכל חדר עצוב בליבי.
נכנסת לכל תא בראשי
ובוכה איתו.
רק את הבנת
שזה מה שצריך
ולא לנחם ולהרגיע.
בסוף הרגע יגיע
ואני ארגע לבד,
אין מה לדאוג ולהשמיע.

להתמכר לכאב,
לא לפחד מהפחד
ולרדת הכי נמוך שאפשר.

חיבוקך נלקח
יחד איתך
כשהלכת והיתנתקת.
ואין יותר מי שיבין באמת
מה מתאים ומה לא.
ואני לא יודע
איך לפתור את המצב
אך בינתיים נאבד.
מתמכר לפחד-
שיהיה תמיד כואב
ונופל לתהום
כמו זן נכחד.
רוצה לרדוף
אבל כבר הותשתי
ממאבק אינסופי בריק.
לא יודע איך
רוצה להשיבך אליי
כדי שלא

אתמכר לכאב,
לא אפחד מהפחד
וארד נמוך יותר ממה שאפשר.

אבל את נטשת.