ליה שקד / בגרות |
כן, נפשי זקנה לה ועייפה.
לקמטי תלאות חיי, נחשפתי.
בוקר קמתי וביתי, בכורתי, את גבותיה מורטת!
כן, מול מראה, היא, מתייפייפת.
כבר מעלי היא מדלגת, נחפזת ומצקצקת.
רגע זה צילמתי, בזיכרוני היטב חרטתי וביקשתי:
"הבטיחי לי, שלא רבות תרחקי מני."
אך היא, חמקה לה והלכה... חכמה שכמותה...
וודאי שכך תעשה. איזו מן הבטחה לא מוצדקת ומשעבדת
ביקשתי מנה?!
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|