אני יודע שזה לא איזה סיפור אהבה מהסרטים, זה לא באמת יעזור עם
אני אלך אליה ואומר משהו בסגנון: "אני מאוהב בך, וזה שזה לא
נראה לך אני או כל אחד אחר כרגע ושזה לא מה שאת מחפשת. אבל אני
פשוט לא מצליח להוציא אותך מהלב שלי, וכן אולי זה נכון שאני
מתאהב בך בגלל מה שאת גורמת לי להרגיש וזה לא קשור אליך כי
אילו הדברים שאין לך או לי שליטה עליהם אבל, גם משהו בתהליך
ובמהלך הקשר שנוצר בינינו גרם לי להבין שאנחנו מתאימים מעבר
לכל ההשלכות הפסיכולוגיות ללמה? ואיך? זה נוצר בראש שלי" אני
רוצה שתביני שאני חושב שאין משהו שיכול לאהוב  אותך יותר ממני,
ושהרגשות שאני מרגיש כלפיך לא עומדות להיפסק. כן אני יודע שאני
מאכיל לשובע את השדים שבך לגבי זה שאני שם לך אולטימאטום או כן
או לא, אבל אני לא. אני רוצה לגרום לך להבין שאת עושה טעות שאת
לא נותנת לעצמך להתקרב בחזרה למחשבות האלה. שכן אני עלול לא
לעמוד בציפיות שלך אבל לבחור להתעלם מהחלק הזה של החיים שלך זה
פשוט לא נכון, ואני מקווה שאת מבינה שאני לא מנסה לדבר מהמקום
המאוהב או המשכנע, אבל אני באמת מרגיש שבשם ההגינות אני חייב
לך לפחות את זה. את משהו שכשאני חושב עליו הוא ממלא בי המון
ולכן אני מבין גם אחרי השיחה האחרונה שלנו שאולי הסיבה שאני
התאהבתי בך זה בדיוק המצב שבו שמת את האפשרות של זוגיות
בינינו, כבילתי אפשרית ומשהו שאת לא רוצה. וכאן אני נופל, כי
אני רוצה להתחייב למשהו ואת לא, וזה אולי נבון הרבה יותר לך
ואולי לי, והלוואי ויכולתי לומר אותו דבר אבל אני לא בן אדם
כזה, אני רוצה להתחייב אליך או להתקדם. יש הרבה דברים שגורמים
לי לחשוב כמה שאנחנו כן מתאימים ודווקא בגלל שאת לא מחפשת קשר
ובורחת מזה כאילו זה אש ( אולי אני טועה אבל לא נראה לי) כי
נראה לי שהגיע הזמן להפסיק לברוח ושהאמת שיש לנו בה אני מאמין
מספיק כדי לדעת שאני מוכן להסתכן ולא מתוך אגוצנטריות כי אני
מאמין שזה אמיתי, אלא כי אני מאמין שאני יכול לעשות לך טוב
והרבה יותר מזה, אולי להיות בסיס של אושר והתמודדות. אני מרגיש
שאני יורה לעצמי ברגליים כל פעם שאני אומר לך דברים בסגנון הזה
ואולי הפעם אני בכלל תופר צרור בקשר בינינו שלא נוכל שנינו
להתעלם ממנו, וטוב שכך. כל פעם שהנושא עולה את בורחת ממנו כמו
מאש, כשדיברנו היום את פתחת בי דברים בצורה מסוימת , זה לא
שאני לא מדבר עליהם עם אנשים אחרים בחיים שלי זה פשוט האופן
שאני מצליח להיות בו בשיחה בינינו במידה מסוימת אני חושב שאת
כן מצליחה להיות איתי.
יש הרבה חופש בלכתוב את המכתב הזה, אבל כשאני עוצם עיניים
ורואה אותך בדמיון שלי אני רואה אותך מאוכזבת ממני, כואב לי
שיש את החלק הזה בך שסולד ממני מדברים שעשיתי וממה שזה מזכיר
לך אבל אל תחשבי אני שאני לא סולד מהם בעצמי, אני פשוט מאמין
שאני יכול לדבר איתך על הכול ושזה משהו שמציל אותי מאותו יהודה
ישן, הדרישה שלך ממני חודרת עד העצמות מנערת אותי מהיסוד הכי
אנושי שבי שמבין כמה האדם הוא יקר וחסר תחליף וכמה אני רוצה את
הקוד הזה בחיי, זה לא קוד, פשוט לא יצאה לי שום מילה אחרת כי
אין מילה טובה יותר. אולי אחת "חיים" ואולי "אמת" אולי "אושר"
ואולי "ש" ו"י" ו"א" "ט" "ע" ו"א" וכולם, כולכם ואני בתוך כל
אחד ואחת מכם. יש לי בחילה ואני מפחד שאת לא תרצי, ואני מת
מפחד לאבד אותך אבל אני לא רוצה לנכס אותך, אני רוצה אותך כמו
שאת. חופשייה, בלי עכבות בלי מעצורים - אולי פשוט מחויבת לשיחה
איתי ואולי יותר, להמשיך את מה שקברנו בים באותו לילה, רק
אולי.  אני מצטער אני לא קל ואני מצטער שאני לא מתגבר והלוואי
שיכלות להיות בתוכי כדי להבין את התחושות שבי, אז היית מצליחה
אולי לעשות קצת סדר בטרוף שרץ בי עכשיו אבל את לא כאן, את
מתכוננת לטיול ואני שוקל עם זה יהיה פייר לתת לך את המכתב הזה
עכשיו כשאני בספק, אם זה משהו שאת צריכה שיהיה חלק או רוצה
בכלל או מוכנה, אני מרגיש כל פעם מחדש שאני מפיל את עצמי עליך
באכזריות כשהכוונה שלי הפוכה לחלוטין, שלחתי הודעה ואת לא עונה
עדיין, כנראה נרדמת, הלוואי שאני אופיע בחלום שלך ואתן לך
חיבוק חזק ונשיקה ושנינו נרדם בתוך מערה לשנת חורף דובית נעימה
שני פוכים מחוברים יחד באושר וכשתתעוררי תקומי עם חיוך ענק
מהמם כי יש לך את החיוך הכי יפה בעולם והוא יקרין עד למיטה
שלי, הלוואי שתבחרי באושר איתי והלוואי שתהיי מאושרת או לפחות
שהדרך תסב לך אושר כי מגיע לך להיות מאושרת, את הקופה הכי יפה
בעיניי ותמיד תהיי.

את כול מה שיש לי לומר אפשר לסכם בשלוש מילים....