תקועים באמצע שום מקום, בין טד בנדי ולוחמי קמיקזה יפנים
תקועים בתוך החומות מחכים לניסים
תקועים עם מערכי יחסי ציבור פרסום ושיווק אגרסיביים
שמתאימים יותר למדינות אחרות לא לנו, מעסיקים פועלים זרים,
מעתיקים מפעלים לחו"ל
ומרגישים כמו סופרמן מודרני, הלא הוא הסטרארטפיסט, או שמה נאמר
האינדיוידואליסט?
תקועים בפקקים, תקועים בתור בבנק (אם הוא פתוח), תקועים עם
העמלות שלו, גנב הבנק הזה...
תקועים עם פוליטיקאים שמיום ליום יותר רלבנטים לעצמם, אך לא
לנו או למציאות,
תקועים בסטנדרטים מוסריים של ילדים בכיתה ב': מגיע לי,
ומה יוצא לי מי זה והאם על הדרך אפשר לזיין את אישתך אז למה
לא?
אם לראש הממשלה מותר לשקר ולגנוב אז לי לא? קטונתי!
תקועים במדינה שכבר פשוט לא מספקת את הסחורה,
במדינה שמפרה את הברית שלה עם אזרחיה,
מדינה שהפריטה את הנשמה שלה לכרישי הון במחיר קמעוני,
במקום התייעלות פשוטה ומתן הזדמנות שווה לכל אזרחיה
לזכות בעבודה טובה!
המצב היום הוא בושה, חזרה לימי האדונים והמשרתים, שכבה
דו-מעמדית
המיטיבה עם חלק מבניה ומעבידה את רוב בניה האחרים, מצב זה אינו
יתכן,
מכיון שבני חורין אנו ולא נשתוק יותר ולא נרוץ לעלות על מדים
כל פעם כשיש בלאגן, שהבן של שושי מרמת אביב ו'
בקולג' חושב על העתיד שלו, ואבא שלו היחצן החלקלק, יצחק על כל
העולם
וירוויח קופונים בתקופות מלחמה, כשהוא ישגשג אחרים יחזרו לבתים
שבורים...
                             עד מתי?