התעוררתי. הסתכלתי סביבי, בחדר החשוך, וכמעט שלא הצלחתי לראות
דבר. גם הרחוב היה חשוך, מלבד שני פנסי רחוב דולקים שנגלו
לעיניי מבעד לדלת השקופה. הסתכלתי לידי, והבחנתי בה, פוקחת לאט
את עיניה. תחזרי לישון, לחשתי לה. היא הסתכלה אליי, חייכה קצת,
וחזרה לישון.

הסתכלתי על השעון הקטן שהיה מונח על השידה ליד המיטה. השעה
הייתה כמעט רבע לשלוש בלילה. אני, שלא הצלחתי להירדם עכשיו,
המשכתי להסתכל בחדר. סרקתי את כל החדר בעיני, כאילו מנסה למצוא
שם משהו חדש שלא ראיתי קודם. בקצה החדר, על מדף בפינה, הבחנתי
בבובת הדרקון הקטנה, שהייתה מונחת שם לבדה. לאט לאט, התחלתי
להיזכר בסיפור שלה.

בחופש הגדול האחרון, בין כיתה י ל-יא, מצאתי עבודה באחד
הארגונים שפעלו בשכונה שלנו. זה היה ארגון שמכשיר אבות בתפקיד
ההורות. על אף שאני עסקתי בענייני המנהלה של הארגון, הייתי
מעורב גם בסדנאות שהועברו לאבות הטריים.
במהלך עבודתי, הבחנתי באב אחד, מייקל, שהיה עולה חדש מקנדה.
לאחר שעלה, הוא מצא פה כלה והתחתן איתה, ונולדה להם בת. לצערם
של מייקל ואשתו, היא בקושי הייתה בבית מטעמי עבודה, והוא לא
בדיוק ידע כיצד לגדל ילדים, בשילוב עם חצי משרה כפקיד
בבית-חולים, ולכן הגיע לסדנה בארגון.
כשעמדתי מהצד, והבטתי על המדריכות בארגון מעבירות את הסדנאות,
הבחנתי בו. ראיתי איך הוא לא מסתדר, גם בשל קשיי השפה שהיו לו,
אך בעיקר בגלל העובדה שבאמת לא ידע כיצד לגדל ילדים. הוא באמת
ניסה, וזה ניכר עליו, אבל לא משנה מה עשה, תמיד סיפר כי נכשל.
בתום הסדנה השנייה שלו, ניגשתי אליו, והצעתי לעזור לו. הייתה
לי אנגלית טובה, מפני שהמשפחה שלי עברה לשלוש שנים לגור
בארה"ב, וחשבתי שאני אוכל להעביר לו את הסדנאות באנגלית, וגם
לתת לו טיפים, שכן הייתי אח גדול לזוג תאומות בנות שנה.
הוא היה מאד מופתע, בהתחלה, אבל אחר-כך שמח לגלות שבניגוד למה
שראה עד כה, יש כאן גם אנשים טובים. מהר מאד לקחתי אותו
כפרויקט, הסברתי לו, תרגמתי לו, ייעצתי לו, והשינוי התרחש מהר
מאד. תוך חודש בערך, הוא כבר הרגיש בשיפור, וסיפר גם לי עליו,
וכמובן הודה לי כל הזמן.
במפגש האחרון שלנו בארגון, נתתי לו את העצה האחרונה. ייעצתי לו
לתת לבתו בובה, אך שיהיה בה איזשהו מסר. הוא לקח את עצתי
האחרונה ברצינות רבה, כמו כל השאר, ונסע במיוחד לחנות צעצועים
במרכז העיר, כדי למצוא לבתו את המבוקש. בתוך שניות הוא מצא
בדיוק את שחיפש.
בין כל הצעצועים, הונחה לה בובה קטנה, בצבע כחול, של דמות
בצורת דרקון. הדרקון, שהיה בעל מבט תמים, היה ישוב, ובשתי ידיו
החזיק שלט קטן ומבריק בצבע צהוב, ובו נכתב באנגלית המשפט
"שינוי אמיתי בא מבפנים".
הבובה הקטנה כנראה כל-כך מצאה חן בעייני מייקל, שהוא קנה שניים
ממנה.
כשחזר לביתו, התקשר אליי ואמר לי כי הוא רוצה לפגוש אותי.
נעניתי מיד לבקשתו, וקבענו בשעה ארבע בפארק השכונתי. כשנפגשנו,
הוא הביא לי את אחת הבובות שקנה, כמתנת פרידה, והודה לי מאד על
כל מה שעשיתי בשבילו. נפרדנו לשלום וחזרנו כל אחד לביתו.
כשהגעתי הביתה הנחתי את הבובה על מדף בחדרי, רחוקה מכל דבר
אחר, כמזכרת לחוויה שהייתה כה רלוונטית אז למצבי.

הסתכלתי שוב על השעון הקטן, שכעת הראה את השעה שלוש ורבע.
הייתי כבר שוב עייף. הסתכלתי לידי, וראיתי אותה, ישנה. לא
רציתי להפריע לה. נשכבתי בחזרה על המיטה, הנחתי את ראשי על
הכרית, עצמתי את עיניי, ומהר מאד נרדמתי. למחרת בבוקר, היא כבר
לא הייתה שם.