רחל הולכת לראות סרט בבית קולנוע לבן.
החבר שלה קבור שם בתוך מסך מציאות.

תמונה ראשונה:
רחל, חיילת במדים, מפספסת את אוטובוס המתים
ועולה לאוטובוס הבא, עשרים וחמש דקות אחרי.
מי שאהב אותה הספיק לאוטובוס הראשון -
הספיק למות.

תמונה שניה:
אבא, במדי שוטר, יושב מול רחל.
הוא חזר מזירת הפיגוע אחרי שחיפש אותה שם
בין המתים והפצועים.
עכשיו הוא בתפקיד איש הבשורה:
"קו 361, שעה 7:30 בבוקר, צומת מירון. עומרי מת.
שלומי נפצע קשה בראשו והובל במסוק לבית החולים".
הסאונד היחיד ברקע הוא של בכי ותהיות.
כל אחד מהאנשים במדור נסע באוטובוס הזה לפחות פעם אחת.
רובם יודעים שיצטרכו לנסוע בו גם מחר.

תמונה שלישית:
עומרי הוא המת הראשון של רחל.
היא עומדת במדים מוכתמים בכאב מול הקבר הטרי שלו,
נזכרת איך אתמול לפני שהשיחה נותקה
הוא עוד הספיק להגיד שהוא שומר לה מקום על ידו באוטובוס.