יום שחולף
מקצר מרחק
בין מאמין
ובוראו.
לילה שעובר
מקרב אוהב אל
אהובתו.
בתווך
ספקן מתעורר
מכוסה זיעה קרה
מערפילי אמש אל
בוקר גשום
וערב לא ידוע.
עדיין הוא
מצליח לקום ממיטתו
להביט במראה
כדי לספור
שערת שיבה נוספת
בראשו.
בקצה
חסר אמונה מביט
לאחור
באמונה שחייו לא
חלפו לשווא
כדי שלא יאלץ
להטריח עצמו
לעקוף
תור הממתינים
לרגעם האחרון.
בסוף הדרך
נפער חלל
שמתמלא
ומתרוקן
לפי עונות השנה.
ומעבר לשם
הולך המאמין ונבלע
בצל בוראו.
האוהב מגיע אל
אהובתו.