ל' של לילה
הנה את במלמולך נרדמת עליי.
הנה נשימות חרישיות מסתחררות על צווארי.
אינני רוצה
לכתוב עליהם.
רוצה לגעת בהם. להיות איתם שוב.
לשאת כאבנו המשותף
הנוגע
מתגעגע
חושק בחיבוק ושיתוף
הנה תוגה נוחתת על עינייך במרחק רחובות.
הנה אני כותב עלייך שוב,
עד הפעם הבאה.
אז...
אני מנסה לכתוב אותך ונעתקות ממני המילים
יש דברים שאי אפשר לכתוב
לא,
לא,
תיקון -
יש דברים שאסור לכתוב
או שלפחות לא צריך
לתת למשורר עילג שכמותי לכתוב אותך
זה כמו לתת למנחם גולן לביים את ברטולד ברכט
זה כמו לתת לרוג'ר דלטרי לשיר פרנק סינטרה
זה כמו מקי סכינאי
שיש לו סכין
במסתרים.
ל' של שחר
כגוזל מגביה עוף
ככוכב מציץ ללא גוף
בטרם יום לנצנוצו יסוף
אל חמדת שיערה הזהוב אשוב
כשומר על רב-שלל
כאמון על עולל
כמטולטל -
חלום
שפתיה סדוקות
כהולדת הפרפר מן המשי
בלי משים פוקחת עין
ועוד - רחופת ריסים -
אחת אחרת
גומרת
אומרת
בשורה רוגעת
אהבה
וכאימת חלום מרעיד
אותך
מחריד אותי
מרעיש עולמנו הקטן
בין שתי שמיכות
לבנה וצבעונית
שלך, שלי
שלנו
עוד יהיו לנו
חיים.
והתחלתי באמת לשמוע סינטרה כשהתחלנו
כשהתחלנו לגעת
כשהתחלת להרגיש
כשהפסקתי לפחד
ובאמת אמשיך לשמוע סינטרה
גם ברגעים המפחידים
גם בנסיעות ב-FAST CAR בהן נחזיק ידיים במהירות
כשאעשה לך "טובה" תוך כדי מריבה
אשמע את סינטרה ולא תשימי לב
איך אני חושב בקול רם סינטרה
איך חושב
ל' של צהריים
אהבתי שתכלה לה אין
אמנית
נאמנת
אפסה לה קץ
וקוץ בחלומה
מנפץ
מהבהב
נוצץ
כמו כוכב הרגלים
לעיני הפילגרימים
שאנו
בצפת, ירושלים
קדושה -
אל לך לבלבל בגידה עם סגידה
עיוור חרוזים אני,
חורז עילג היני
פשוט עם סוף אביוני
וחיוך חידתי, אל מול קדושתך
בצפת, ירושלים
ותל אביב ביתנו.
לעזאזל,
מנחם גולן באמת לקח לעצמו את הזכות לביים את ברטולד ברכט
וכפי שאומר השיר:
"מקי, מקי, מה המחיר?"
רוג'ר דאלטרי וג'ולי אנדרוז עושים שמות בקלאסיקות של וייל
וברכט
של הגבירה אלה פיצ'גרלד, של סיינט לואי ארמסטרונג, של בובי
דארין המהפנט, של פרנק-עיניים-כחולות...
ואצל מקי סכינאי
לא תכירו שום דבר
והיא לא תבין את זה - לא תבין את הקשר ולא תשאל ולא תתעניין
אולי אני לא מעניין אותה
בגלל זה לא אספר לה איך צעקתי "סרנדה לקוקו" באמצע הופעה
וחשבתי עליה
על איך רק שני אנשים חוץ ממני הבינו את הבדיחה
על איך אף אחד לא יכול להבין כמה שאני אוהב אותה
לעזאזל, כמה כל מה שאני כותב כאן מיותר
ל' של עת-ערב
והיכה היופי בביתי
וקדושת כבודך כיסתה את מיטתי.
ואמרו לכיעור נפשי - לך
ואמרו לחרדת נשמתי - ברחי
וגלה מעצמותיו פרנויה
והנס מפניו פוביות
ועזבוני רודף אושר חיצוני
אושרה שלה
לעד נדע אם זאת לעד.
את תבקשי ממני סושי כמחווה.
אני אתן לך סושי כמו מנחה לאלים.
הביאי לי יער ואקטוף לך עץ סושי שלם
ואנכה את עשביו
ואכין לך צלחת רק עם סושי צמחוני.
בקשי ממני כל דבר אחר -
ואמצא את היער האחר
ואקטוף לך כל דבר אחר.
זה מרגיש נכון. לקטוף למען אושר של אחר.
ל' של לילה שוב
הנה את במלמולך נרדמת עליי.
הנה נשימות חרישיות מסתחררות על צווארי.
אינני רוצה
לכתוב עליהם.
רוצה לגעת בהם. להיות איתם שוב.
לשאת כאבנו המשותף
הנוגע
מתגעגע
חושק בחיבוק ושיתוף
הנה תוגה נוחתת על עינייך במרחק רחובות.
הנה אני כותב עלייך שוב,
עד הפעם הבאה.
אז
גוף יפול על גוף
ראש יפול על כתף
שפתיים ישיקו לצוואר
והעיניים נעצמות -
הנה את במלמולך נרדמת עליי.
הנה נשימות חרישיות מסתחררות על צווארי... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.