והרגע הזה שוב יעבור.
לפעמים רוצה לחזור לאחור.
אולי הפעם נבהה בתקרה,
כי כבר מתחילות להימאס הנקודות ברצפה.

אצלי בראש עוברות מדי פעם מחשבות,
אך אני יודע שאצלך הכל ריקני,
ואולי זה רגיל, אולי ככה זה גם אצל האחרות,
ואולי זה פשוט רק אני?

המילים כבר נגמרו,
בכל מקרה אף פעם לא הייתה להן משמעות.
אנחנו רק יושבים ביחד לזכר הימים שעברו,
ימים שהאהבה בינינו הייתה דבר פשוט.

אז מדי פעם מחייכים,
חיוכים מאוסים.
ואני כבר לא יכול לעבור את אותו הדבר,
לדעת שגם ככה נשב מחר.

רוצה להגיד "אני אוהב אותך"
אך זה חסר תועלת כי זה לא אמיתי,
בטוח שההרגשה הזאת לא נמצאת רק אצלי.

קשה להגיד שלום,
אך אי אפשר להמשיך להישאר באותו החלום.
כי התעוררנו כבר מזמן,
וזאת הסיבה שאנחנו עדין (תקועים) כאן.