New Stage - Go To Main Page

שירה סגל
/
ביתי

הלבן הזה צועק אלי, אומר תכתבי.
הקטן מהצד לוחש לי - זה לא טבעי
לא לכתוב כך.
אני נזכרת בימי השפל, שהגאות הגיעה, לא עזבה,
ואני התמוטטתי וכתבתי.
זה היה כבר לפני שנתיים (לא תמימות)
ובכלל לא נרגעתי
מהלבן
שכאן.

יכול להיות שכישרון מתבדה, נעלם, נגמר, אוזל, בורח?

קלישאה, נכון - אני עונה לו, והקטן לא שותק.
רק מניע את אצבעותיי כאן מולכם, מצליח איכשהוא להזיז אותן,
שכבר שכחו מה זה לתקתק שיר יפה.
אני כל כך מתגעגעת, ואני כועסת שהסיבה שאני עכשיו יכולה לכתוב
זה בגלל חלום.

הלוואי שתמות כדי שאוכל שוב לכתוב.
אם תמות אחייך.
אצחק ואקפוץ לתהום שתקבל אותי בברכה, תעמיד אותי על מקומי,
ותתן לי לנשום את האוויר המתוק של

יש פעמים שאני כל כך קרובה לכתוב את שמך.כמו עכשיו. חולמת על
נשיקות.
די.

נא צא מאחת משש יציאות החירום שלנו,
ושכח את המצנח
מאחור.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 2/11/07 21:06
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
שירה סגל

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה