[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








מסריח מאלכוהול, יצאתי מהבית. כן, זה היום האחרון שלי פה, מחר
אני עולה על מטוס ועף מכאן לכל הרוחות, היעד שלי הוא ניו-יורק,
אבל זה לא באמת משנה לי לאן, כל עוד זה רחוק.
הלכתי לבר שהכרתי אותך בו, לבד, אין לי ממש הרבה מה לחפש פה,
כולל חברים וזאת גם אחת הסיבות שאני עוזב.
לא יודע איך קרה שכולם התרחקו ממני ככה, אבל כנראה שזה אני, לא
בדיוק מגנט אנושי.
אני זוכר את הפעם הראשונה שראיתי אותך בבר המסריח הזה, אף פעם
לא ראיתי דבר מדהים כמוך צועד למקום הזה, כנראה שאני גם לא
אראה, אני זוכר שדיברנו הדבר היחיד שחשבתי עליו היה "כדאי לך
ללכת כל עוד את יכולה" ועכשיו אני חושב על זה שאני הייתי צריך
להיות זה שהולך.
השלוק האחרון של הבירה הגיע ואיתו גם המונית, אף אחד לא שאל
אותי למה אני עם מזוודות, אני מניח שלאף אחד גם לא אכפת יותר
מדי.
בדרך לשדה התעופה העפתי מבט אחרון על הרחוב שלי, על כל העיר
המחורבנת הזאת, ידעתי שאני לא אחזור לכאן אף-פעם, יותר מידי
זכרונות, כל בלטה ברצפה וכל סדק בקיר מזכיר לי אותך. כל דבר
מזכיר לי אותך.
אני זוכר שהיית אצלי , שכבנו אחד על השני , ואני זוכר שחשבתי
לעצמי שלא הייתי רוצה לעזוב לעולם, אם הייתי מת באותו רגע באמת
שלא הייתי מצטער על כך, כי הייתי מת בנאדם מאושר.
היית הדבר הכי טוב שראיתי, אני מניח שאיבדתי את הכל.
אני עולה על המטוס, והרגשה מוזרה מתחילה לחלחל, שמשהו לא
בסדר.
המטוס מתחיל להמריא, אנחנו באוויר כמעט חצי שעה, בדרך להתחלה
חדשה, בדרך לחיים חדשים, אני ממש לא יודע לאן אני הולך אבל כל
דבר עדיף מכאן.
כנראה שההרגשה הרעה שלי הייתה נכונה, אחרי 45 דקות של טיסה
פתאום היה בום ענקי ואש התחילה לעלות מכל חור במטוס, הקפטן
התחיל לצעוק במיקרופון שאנחנו במצב חירום ולהשאר רגועים, ואז,
לשנייה אחת ראיתי שאת במושב לידי, וידעתי שאם תהיי הדבר האחרון
שאני אראה, אני אמות עם חיוך. ואז פתאום בום ענקי וכאב שנמשך
לשנייה אחת.
התעוררתי בצרחה שדי הקפיצה את הנוסעת שלידי וגרמה לה לשפוך את
הקולה שלה על עצמה ועל כל המושבים שלידה, אמרתי סליחה ורצתי
לשירותים, ישבתי שם 10 דקות או רבע שעה או שעה וחצי, אני באמת
לא יודע כמה זמן. ישבתי לבד וחשבתי.
בדרך לחיים חדשים, רחוק מהכל, אני מניח שאין ממש דרך חזרה
מכאן.
אף פעם לא ברחתי כשהמצב נהיה רע וגם עכשיו אני לא בורח, פשוט
לא נשאר שם כלום בשבילי. שפכתי קצת מים על הפנים וחזרתי למושב
שלי.

את הדבר האחרון הכי טוב שראיתי.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
פעם כשהייתי
צעירה פירסמתי
סלוגן


ברכה מויל מחכה
שיאשרו את
הסלוגן שלה.


תרומה לבמה




בבמה מאז 1/11/07 23:27
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
פולק גרדן

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה