בן אדם נמדד
על פי אורך הסכינים הננעצות בגבו
הוי אימא זה כול כל כואב
גופי כסבכה שקופת כוכבים.
הצבעים תופשים תאוצה
לאורך מרבדי הדשא הפרוסים
כיריעות מפרשי ספינות עץ נושנות
אני נע על ציר הזמן כמטוטלת.
חבקי ברזל על גפיי השותתות
את דם הארץ המובטחת
מבעד לתאי העבדים השחורים
הים עולה ויורד בגליו הכחולים.
זמורות עשן עוטפות את גופי
מבעד למעטה הרוח בעלים
אור הכוכבים ממלא את נפשי
בלהט הדרך המותוות לפני. | 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.