סנדוויץ' של אימא,
עטוף בנייר לבן,
מלא דברים טובים ונפלאות,
שהכינו ידיים אוהבות.
אולי חשבה שאותה
אין אני אוהב יותר,
כמו שאותי היא כן -
כאילו עדיין הייתי עדיין ילדה
שזה עתה ממנו נפרדה
בשערי הגן.
על אותו סנדוויץ' של אימא שלי,
שלעתים אני לועס מבלי לחשוב
שאת לבה שמה שם,
יום אחד אני אזיל דמעות.
נכתב אחרי מחשבה על שיר של יהודה עמיחי,
"אלוהים מרחם על ילדי הגן". עם או בלי קשר. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.