|
עמדתנו שם על הגבעה
הרוח ליטפה את שיערך השחור
על עינייך הכחולות לחלוחית ודמעה
אמרת לי שאת כבר לא יכולה
את הפרחים השלכת על האדמה
והלכת לי אהובה
את לבי שברת השארת בי חלל
הלכת ממני וכלום לי לא נשאר
הבית ריק לבי נדם
האהבה שלי אליך עונה ממשיכה
מתגעגע אליך, תחזרי אליי
מבקש אני ממך בכל לשון של בקשה
סבלי קשה מנסו כתפי עייפו מלסחוב את העצב
הכאב מכה בלבי כמו שים מכה בחוף
האם לחיי אני צריך לשים סוף
החיים בלעדייך לא שווים
להתעורר בבוקר ולא לראות אותך לידי בין הסדינים
לא לנשום את שיערך לא לראות אותך לעולמים
תחזרי אליי אהובה כי נפשי כאובה
אם לא תחזרי חיי הם לא חיים
חזרי אליי כי נפשי חולה
והתרופה אליה היא אהבתך הגדולה
הלכת ממני בלי להשאיר סימנים
בוכה אליך אהובתי
חזרי אליי חזרי... |
|
|
אם אני נכנס
לנחיר הימני של
האיש האדום
בפינה יש מצב
שאני יכול לצאת
מהשמאלי.
אפרוח ורוד. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.