לפעמים כל מה שתקבלו בחיים זו הדמנות אחת, הזדמנות אחת ויחידה.
אז כדאי מאוד שתדעו לנצל אותה.

היום זה בדיוק שנתיים. 24 חודשים, 730 ימים. שנתיים מאז אותו
יום.

היתה לה שקיפות נדירה, ממש יכולתי לראות דרכה. הבנאדם הכי
אמיתי שהכרתי, יסמין. היא לא ביקשה הרבה, רק דבר אחד רצתה
שאבטיח לה, ואני, אפס שכמוני, גם את זה לא יכולתי לעשות.
"תבטיח לי דניאל, שלא משנה מה, תמיד נהיה כנים אחד עם השניה.
שלא נשקר ותמיד נבטח זה בזו. אני לא מבקשת ממך כלום, רק דבר
אחד. שלא תבגוד בי, כי על זה אני לעולם לא אסלח. ואני? כ"כ
רציתי אותה שבלי לחשוב פעמיים ישר אמרתי "אני מבטיח".

היא היתה כ"כ יפה. עיניים חומות גדולות, מאלה שאתה פשוט יכול
לצלול לתוכן, ולהתבונן בהן שעות על גבי שעות. שיער שחור. הפחם
היה לבן לידו, דבר כזה עוד לא ראיתם, משהו מדהים. והחיוך, איזה
חיוך. כובש. הדבר הראשון שמשך אצלה את תשומת ליבי. הוא שבה
אותי, הייתי מנותק מהכל, "איזה חיוך מדהים" חשבתי לעצמי. היא
לא היתה גבוהה במיוחד, בסביבות ה- 1.62, ומבנה גופה היה ממוצע,
אבל לי זה הספיק. ישר ידעתי.

"נו מה, את לא רואה לאן את הולכת?!" היא הסתובבה אליי, מביטה
בי כאילו נפלתי מהירח. "סליחה?!" "זה בסדר, אני סולח לך".
"מצחיק מאוד. אתה חצוף, אתה יודע? אתה זה שרצת כאילו הרגע ראית
את גיל ריבה בביקני ונתקעת בי, לא ההפך! לא יזיק לך אם תבקש
סליחה באמת!" "תקשיבי מותק, אני לא צריך לבקש סליחה, אם רצית
לגעת בי, פשוט היית מבקשת, אני מאמין שהייתי נותן לך." היתה לי
חוצפה, אני יודע. תאמינו לי שאפילו אני לא הבנתי מה הלך שם
באותו הרגע. כל מה שידעתי זה שאני רוצה להכיר את הבחורה הזאת,
והדבר הראשון שעלה לי בראש הוא לרוץ. אז רצתי.
היא הסתכלה עליי במשך כמה שניות ואז פרצה בצחוק. צחוק מתגלגל,
חמוד כזה. הכל חמוד בה, חשבתי לעצמי. "כן, זה הדבר שאני חושקת
בו יותר מכל, לגעת בך. גם אם תשלם לי אני לא אגע בך" היא אמרה
לאחר שהפסיקה לצחוק. ולאחר מכן התחילה ללכת.
"רגע"! צעקתי לעברה. "חכי שניה, אל תלכי!". היא עצרה והסתכלה
אחורה. "אם תרוץ מספיק מהר אולי תשיג אותי" היא אמרה בעוקצנות.
היתה לה קלאסה, היא היתה מרשימה. "אני מצטער אמרתי לה, פשוט לא
ידעתי איך עוד לגשת אלייך. "אז העדפת פשוט להתנגש בי?" היא
שאלה. "כן, זה די טיפשי, אני יודע. "גם לא מקורי במיוחד" היא
אמרה. ,"אז מה את אומרת, יש לי סיכוי?" "למה? להיות אצן? כן,
יכול להיות". "נו, גם ככה קשה לי פה, אל תעשי לי את זה" ביקשתי
ממנה. "מה אתה רוצה?" "אני רוצה שתיתני לי הזדמנות להכיר אותך,
אני מרגיש שיכול להירקם פה קשר אמיתי" אמרתי לה, והתכוונתי לכל
מילה. היא חשבה במשך כמה שניות, ואז אמרה "אוקי, יש לך הזדמנות
אחת להוכיח לי שכדאי לי לצאת איתך. יותר מזה לא תקבל". היא
אמרה. "אין בעיה" קבעתי בביטחון.

התחלנו לצאת, ותוך שבועיים כבר היינו הזוג הכי לוהט בעיר. זוג
קיטשי כזה, מאלה שכולם אוהבים לשנוא. יכולתי להבין גם למה. אם
הייתי מסתכל על עצמי מהצד, גם אני הייתי שונא אותנו. כמה
שאהבתי אותה, הכל נתתי בשבילה. ולכן לא הבנתי. לא הבנתי מה גרם
לי לעשות את הטעות הזו, טעות שעלתה לי בפירוק היחסים.

זה דבר קבוע אצלנו. כל שישי בערב החבר`ה יוצאים למסיבה,
משתכרים, נהנים, מתפרקים קצת. אתם יודעים איך זה. מאז שיסמין
ואני התחלנו לצאת יחד, היא תמיד היתה מתלווה אליי למסיבות, אבל
הפעם היא לא יכלה להגיע, אז הלכתי לבד. החבר`ה ואני. יציאת
גברים כזאת, שינוי מרענן. "נו מה נסגר איתך דניאל, יאללה בוא
לרקוד" צעקו לעברי החבר`ה. היה צפוף והמוזיקה דפקה כ"כ חזק
שבקושי יכולתי לשמוע משהו. העדפתי לשבת בצד, הייתי עייף. "נו,
אתה בא או לא??" הלכתי לעברם, רק שלא יתחילו לבכות לי תכף"
חשבתי לעצמי. רקדנו כמו מטורפים, שתינו מפה עד להודעה חדשה,
הייתי שיכור מת. לפתע הרגשתי שמישהו נוגע בי מאחורה. הסתובבתי.
זו היתה חברה שלי לשעבר, דנה. "מה קורה מאמי?" היא צעקה לעברי,
היה רועש. "בסדר" צעקתי לעברה בחזרה. "אתה נראה טוב" היא
המשיכה לצעוק. "אני יודע" צעקתי גם אני. "אתה בא החוצה, לא
שומעים פה כלום". יצאנו החוצה. "ככה יותר טוב" היא אמרה. לפתע,
בלי שום הכנה, היא התנפלה עליי והדביקה לי נשיקה. רציתי להעיף
אותה ממני, אבל כנראה היה זה השפעת האלכוהול ויצר החרמנות שלא
נתנו לי את הכח להתנגד. שיתפתי איתה פעולה ונישקתי אותה חזרה.
התחלנו להתחרמן כמו שני שפנים בעונת הרבייה, ובלי לשים לב כבר
היינו אחד בתוך השני, עולים ויורדים, מתנשפים בכבדות שוב ושוב.
למחרת התעוררתי בבית שלה, אני אפילו לא זוכר איך הגעתי לשם.

"הראש שלי מתפוצץ" אמרתי לעצמי. איפה אני בכלל, חשבתי לעצמי.
"פאק!" צעקתי, כשנפל לי האסימון. הסתכלתי בפלאפון שלי, 14
שיחות שלא נענו, כולן מיסמין, ועוד 5 הודעות. "היי מתוק שלי,
אני מתקשרת אליך ואתה לא עונה, אני מקווה שהכל בסדר, תחזור
אליי, אוהבת". "שיט שיט שיט! איזה זין!" תרתי משמע, חשבתי
לעצמי. הכל בגללו.
לקחתי את הבגדים שלי ועפתי משם. רצתי לבית של יסמין, כשבדרך
אני חושב על המילים המתאימות להסביר לה על כל מה שקרה. מה אני
אגיד לה? היא בחיים לא תקבל את זה. "טיפש!" קיללתי את עצמי. זה
מה שאני, חשבתי לעצמי. נזכרתי בדבריה. "תבטיח לי רק דבר אחד...
שבחיים לא תבגוד בי...". זהו. זה אבוד. הרסתי הכל.

הגעתי אליה לבית. דפקתי בדלת וחיכיתי. יסמין פתחה לי את הדלת,
כשחיוך על פניה. הוא נמחק מהר מאוד.
ניסיתי להסביר לה, לתרץ את מעשיי בכל תירוץ אפשרי, "זה לא
הייתי אני זה האלכוהול, הייתי שיכור, את יודעת שאני אוהב אותך,
בחיים לא הייתי עושה את זה בנסיבות אחרות...." זה לא עזר. שתי
סטירות לפנים, ניתן היה אפשר לשמוע אפילו את הרעש. זה כאב.
נפרדנו, והאמת? הגיע לי.
שבוע לאחר הפרידה גיליתי שיסמין יוצאת עם מישהו חדש, איזה רמי
אחד. אני לא יודע מה איתה, אבל מאז הפרידה, לא יצא לי להכיר אף
בחורה שבאמת מצאה חן בעיניי, לקשר רציני לפחות.

האמת היא שמאז הפרידה לא הפסקתי לבגוד. כנראה זה בדם שלי או
משהו, אני לא יודע. או שפשוט לא אכפת לי. לא אכפת לי לפגוע ככה
באנשים, כזה אני. חרא. אולי תמיד הייתי כזה, כנראה לא סתם
אומרים שמי שבוגד פעם אחת לנצח יבגוד. אולי יש אמת בדבר.