פגשתי אותו, סופסוף, פגשתי את התייר הישראלי. אותה דמות מושמצת
ומוחצנת,  זה שקולה הולך לפניה.
התמזל מזלי, וזכיתי לראותה במלוא תפארתה והדרה.
הכול החל בפגישה מזדמנת בלובי של מלון רודוס פאלאס, מיד ניתן
היה לשים לב ללחן הקנטרני של דבריו, שאין מה לעשות באי,
שהבטיחו לו שבדיות מצודדות ובמקום זה הוא מה שהוא רק רואה זה
גרמניות בשליש האחרון לחייהם, ולידיעתכם, תוחלת החיים בגרמניה
היא אחת הגבוהות בעולם.
בסכום של שכר  דירת שני חדרים במרכז ת"א, התייר שלנו ממש לא
מתעקש על יעד ספציפי, רק שיהיה בו קצת מהדינאמיות של ניו יורק,
הסקס אפיל של לאס וגאס, החופים של מיאמי, ועם נשאר עוד מקום אז
אפשר להכניס קצת תרבות, אתם יודעים, ברצלונה, גאודי, או שלא
בעצם. התייר שלנו לא אוכל בשר עם חלב. השם ירחם.
עם חכם, שכנינו היוונים. זיהו כמה פיסות יבשה בלב ים, בנו כמה
בתי מלון, חנויות ומסעדות - הוקוס פוקוס- יש תיירות.
מילא הסקנדינבים התמימים שמרוצים מהעובדה שאפשר לשלב ים ושמש.
הם הרי מכירים כל אחד בנפרד.
אבל אותנו? הישראלים? הרי החופים החוליים בארץ יפים בהרבה
מהחופים המסולעים ודוקרי כפות הרגליים של רודוס, האוכל פה טעים
יותר ולא צריך לחקור את המנה כדי לבדוק האם החביאו לנו איזושהי
הפתעה בתוכה, וגם שער היורו גורם לשוער של הארנק שלנו להדוף את
היד ממנו.
יקומו חלקכם ויאמרו, אבל מה עם השלווה? הבריחה? ההינתקות?
התייר הישראלי לא בורח, לשקר אין כנפיים. גם לא של צ'רטר
מצ'וקמק עם נוחות סטייל קו 5.
הישראלי בחו"ל דואג תמיד להיות מעודכן, מחובר לסלולרי שפתח
לחו"ל, וישלם על השיחות יותר מאשר על הטיול והשופינג של האישה
בשוק הכרמל, הגרסה היוונית.
כל ערב הוא דרוך מול מוצא פיהם של יעקב ומיקי, או של יונית למי
שמעדיף, הוא יאכל את הפטנט הזה שזורקים קצת בשר וירקות לפיתה,
יטוס במטוס עמוס ישראלים לאחר מתוך שאריות בתי המלון שעוד
מוכנים לקבל אותנו, ויופתע שיגיע, מאיפה הגיעו כל הישראלים?
הרי רצינו לברוח.
אז מי מכם שחפץ בים, שמש, בנות יפות והרבה מצב רוח טוב, שיקפוץ
לחוף שרתון, אנשים שהיו וחזרו סיפרו שיש להם שם אחלה סופלקי.