[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







ליאורנזיה מה
/
דמעות של פעם

היא הביטה במראה ולא הייתה מרוצה. מה הקמטים האלו מופיעים על
פניה לפתע? מדוע יש לה צלליות מתחת לעיניה? ועורה המחוספס -
מדוע הוא כבר אינו עדין? האישה הנואשת העיפה מבט על הטלפון
וקיוותה שמישהו יזכור את יום הולדתה. אך כבר אין טעם.
פעם הייתה שמחה שגדלה בשנה אך כעת היום הזה רק מזכיר לה בכמה
שנים הזדקנה והידיעה הזו רק מצערת אותה שחיה יותר מאהובה ובתה.

חלפו להן כמה שעות ועדיין לא נשמע צלצול מאף אחד. כנראה ששוב
שכחו כי קיימת.
האישה הזקנה נאנחה ונשכבה על מיטתה לנוח מעט. למחרת כבר לא
נשמה, ולאחר כמה ימים מצאו את גופתה הרקובה.
"היא הייתה כה אומללה," אמרו חברותיה אחת לשנייה, "עדיף היה לה
לא לסבול יותר. יהיה זכרה ברוך."







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
לפעמים בא לי
למות.
לפעמים בא לי
לחיות.
ובין זה לזה
בא לי למצוץ.



אולגה מהגבעה.


תרומה לבמה




בבמה מאז 29/10/07 12:05
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ליאורנזיה מה

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה