[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








אני יושב עכשיו על המיטה שלי, כי ככה אני אוהב לסדר את הכריות
והסדינים, המחשב דולק והעכבר שאבא התקין לי שהיה בצורת נחש
ושפועל על לייזר נח לו על השולחן, מגיע לו לנוח, אני כל הזמן
משחק איתו ועם החתול שלי, אתם יודעים מרים אותו והחתול קופץ
ומנסה לקרוע אותו, מזל שהוא מפלסטיק, אחרת זה היה ממש מסוכן
בשבילו.
אני מביט על הרצפה שלי, לא בדיוק שלי, של הבית, היא מבולגנת,
אמא בטח תיכנס בדיוק כשאני אסיים לסדר את המיטה ותגיד לי
שהרצפה שלי מבולגנת ושאני לא עושה כלום כדי לעזור בסידור הבית,
אבל זה בסדר, כי היא אמא, בטלוויזיה בדיוק התחילה התוכנית
האהובה עליי כשהבחנתי בזיקית בחלון, כן, יש לי זיקית שגרה
בחלון שלי, אמא אומרת שהיא מביאה מזל טוב ושאסור לפגוע בה כי
זה יגרום למזל רע מאוד, אבא אומר שאלו שטויות אבל שלא כדאי
להרוג את הזיקית, הוא סיפר לי בסוד שלא כדאי להרוג אותה משתי
סיבות עיקריות, הראשונה הייתה כי אמא תתעצבן נורא על שנינו
והשנייה הייתה שהזיקית אוכלת את כל החרקים שרוצים להיכנס לחדר
שלי כשאני רוצה לסגור את החלון בלילה.
אני לא חושב כמוהם על הזיקית, אני חושב שהזיקית ואני חושבים
אחרת לגמרי, אנחנו סוג של חברים, אומרים זה לזו שלום ואוכלים
ביחד לחם כשאנחנו רואים טלוויזיה, זיקית היא חברה ממש טובה,
תמיד שם בשבילי כשחרק אכזרי רוצה לעקוץ אותי וזה נכון!, פעם
אחת היא אפילו תפסה יתוש שניסה להיכנס לי לאף שנייה לפני שהוא
הצליח.אני החזרתי לה טובות למשל פעם כשהחתול שלי פוטפיש רצה
לאכול אותה, הוא מלכד אותה בין קערת החלב לקיר והיה ממש בדרך
לחסל אותה, ממש רוצח החתול הזה כתום כמו השטן, אז השפרצתי עליו
מים באקדח הדולפין שאמא ואבא קנו לי כשהיינו בבריכה, פוטפיש
ברח וזיקית ניצלה אז החלטנו לחגוג את הניצחון באכילת גבינה
ועגבנייה כשאנחנו רואים סרט מצויר.
הזיקית בחלון היא נורא מיוחדת בעבורי, היא בצבע ירוק וחום
ושחור ואני בטוח שיש אפילו טיפה סגול בסוף הזנב שלה, והיא
זורחת בלילות כדי שהחשכה לא תפגע בי.
אני באמת מרגיש שאין אף אחד בעולם הזה שמבין אותי כמו זיקית
ורק אני מבין את זיקית, כי כולם רואים בה רק זיקית ואני רואה
בה יותר מזה ואנחנו נישאר ביחד לנצח.
אח שלי גדול נורא, הוא כבר בכיתה ז' והם עושים עבודה על מאיפה
סבא וסבתא הגיעו ודברים כאלו, אני יודע את זה כי שמעתי אותו
מדבר עם אמא על סבא וסבתא, גם זיקית שמעה, הבחנתי במבט העצוב
בעיניים שלה, שאלתי אותה אם היא לא יודעת מאיפה היא הגיעה או
מי היו אבותיה והיא הנהנה בשלילה בעצב, אמרתי לה לא לדאוג
ושאני אראה לה, למחרת ראינו אני וזיקית סרט מצויר על
הדינוזאורים, אמא אמרה שהם האבות של הזיקיות, "רואה זיקית"
אמרתי לזיקית "האבות שלך היו ענקיים וחזקים, בדיוק כמוך" ואז
אכלנו פופקורן מתוק.

למחרת קרה משהו מוזר, פוטפיש חזר כדי לנסות שוב לאכול את
זיקית, אבל הפעם זיקית עמדה והביטה בו ישר בעיניים, ונראה לי
שפוטפיש רעד וברח מהמקום, ממש כמו הזבוב ההוא שתכנן פעם להיכנס
לי לחדר והבחין בזיקית מגחכת בחלון.

יום אחד סבתא ת'למן באה לביקור, אין לי שום דבר נגד סבתא ת'למן
אבל תמיד כשהיא באה היא ישנה בחדר שלי ואני צריך לישון בחדר
האורחים, כי קשה לה לעלות במדרגות ואני גם לא יכול להיפגש ככה
עם זיקית כי היא מפחדת לעזוב את החדר שלי.
כשסבתא ת'למן עזבה אחרי שבוע חזרתי לחדר שלי, אבל זיקית לא
הייתה שם, חיפשתי אותה בכל מקום שהיא אהבה להסתתר בו ולא מצאתי
אותה, היא לא הייתה מאחורי הטלוויזיה או בתוך הארון שלי, לא
מתחת למיטה ולא על המדפים הגבוהים של המחשב, היא לא הייתה
בחלון וגם לא מתחת לשמיכות שלי, זיקית נעלמה.
הרגשתי כאילו כל העולם שלי התהפך, הכל נראה לי פחות שמח עכשיו
כשזיקית נעלמה, הקירות היו פחות בהירות והעננים נראו פחות
לבנים, האוכל פחות טעים והלילות תמיד היו חשוכים, ערכנו לה טקס
קצר, אני אמא אבא ודוקטור דובי, דוקטור דובי הוא הצעצוע האחרון
שאמא קנתה לי בשביל שאני אשכח מזיקית, שמעתי אותם אומרים שהיא
כנראה מתה, אני יודע שזה לא נכון, זיקית חיה איפה שהוא ואני
מקווה שהיא מאושרת ותחזור אליי.

הרבה שנים עברו, עכשיו אני בוגר ויש לי אישה ושני ילדים,
תאומים, בן ובת בני שנה בערך, אנחנו מטפלים בגורים של פוטפיש
ודוקטור דובי עדיין במשפחה, הילדים אוהבים אותו נורא.
אשתי נורא נחמדה, היא חמה ואוהבת ואני אוהב אותה, אבל אף פעם
לא התגברתי על זיקית, היא עדיין החברה הכי טובה שלי, אבל לפחות
יש לי משפחה אוהבת וטובה, אנחנו תומכים מאוד אחד בשני, אני
והם.

לילה אחד נשארתי ער, הילדים כבר ישנו ואשתי הלכה מוקדם גם כן,
היא הייתה עייפה מאוד, אני ראיתי סרט בטלוויזיה שדיבר על
דינוזאורים, ישר הציפו אותי מחשבות על זיקית, כיביתי את
הטלוויזיה והתחלתי לעלות למעלה, עצרתי רק לרגע במעלה המדרגות
הבטתי דרך חלון שהוצב שם, מהחלון ראיתי שהרחוב קושט בצללים
דהויים של עצים שיחים ועמודים למיניהם, האור שהשתקף מהירח
והמנורות ברחוב בוודאי היו הגורם לכך, הרחוב נראה כל כך שלו,
מדי פעם עבר מישהו, עמדתי שם חצי שעה, שעה, שעתיים, כל לילה
מאותו יום בלי באמת להבין למה אני מחכה או מה אני מחפש, עד
שיום אחד היא הגיע, ירדתי בשמחה במדרגות קופץ שתי מדרגות כל
פעם ופתחתי את הדלת בדיוק כשהיא פתחה את השער, התקדמנו אחד
לעבר השנייה ונעצרנו כשכמטר אחד מפריד בינינו "זיקית?" שאלתי
את הדמות הגדולה כבן אדם בעל זנב ארוך וירוק שמשתרך אחריו, היא
הנהנה ותפסה יתוש ענקי שניסה לעגון עלי ולאכול ארוחת ערב,
עברתי את המטר בקפיצה וחיבקתי אותה חיבוק חזק, היא חיבקה אותי
והסתובבנו כך בכניסה לבית שלי, אדם וזיקית אדם, חברים ישנים,
הזמנתי אותה להיכנס והעברנו את כל הלילה בצפייה בסרטים מצוירים
על לטאות ודינוזאורים ובהשלמת אירועים, נראה שכשסבתא ת'למן
הגיעה זיקית החליטה לצאת למסע שבוא תמצא את שרידי אבותיה,
סיפרתי לה את כל מה שעברתי מאז ועל המשפחה שלי, למחרת בבוקר
הכרתי להם אותה, הם בהתחלה פחדו אבל היו נורא חיוביים, הגורים
של פוטפיש דיי פחדו, כמו וקיבלו את הזיכרון של אביהם מזיקית,
אבל זיקית רק ליטפה אותה בחיבה, לאשתי לקח רגע לקבל את העובדה
שזיקית ענקית דמוית אדם שלבושה כאדם עומדת לה בסלון ושבעלה
מכיר את הזיקית הזאת עוד מהיותו ילד קטן ושהם חברים נורא
טובים, אבל בחרתי נכון את האישה שאני אוהב והיא קיבלה את זיקית
כחלק נוסף למשפחה, מאז אנחנו גרים כולנו בבית הקטן שלנו, שני
ילדים, שני מבוגרים, שלושה חתולים זיקית אדם ואפילו לא חרק
אחד.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
מטר מרובע הוא
מטר חנון?


תרומה לבמה




בבמה מאז 29/10/07 8:23
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
נונסנס בראון

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה