- כל החורף אני לא חוזר הביתה. תשתחרר מהאוטובוסים הסגורים,
מהמעברים (הנסיעות) המפנצ'רים (את המומנטום), מההרגל לחזור,
מהתחושה הבטוחה (שמפריעה להתפתחות), מהעקביות (ומהעמידה
במקום).
- פרשנות מצוות מעשר: לתת מעשר ממך. "ממך" מורכב באופן אמיתי
ואישי מזמן, עבודה, מחשבה, ברכה, תפילה, כסף וכו'. כל זאת
במערכת או, או במערכת וגם, לבחירת האדם. (ואולי זה במערכת וגם,
ולא לבחירתו, ועדיף שיהיה מהכול).
- אעדיף לא להגיע לחתונות שאליהן מזמינים אותי. אני לא צריך את
זה. אני לא רוצה לשלם כל כך הרבה כסף. אני לא רוצה להמשיך
ולתמוך בתעשיה של ה-50000 שקל לחמש שעות, ואיפור וחשש ופחד
שמתלווים למאורע הכספי הזה, שכבר איבד מתחושת האמת של הרגע
שאחרי האירוע. לכן, אעדיף אירועים סולידיים.
- כל דבר שאתה בא לעשות, טוב אם לפני כן תגדיר לך זמן לעשותו,
וטוב אם אחרי כן תרשום ציון שביעות רצון מהפעילות, וכל זאת
בתוך תיקייה לניהול פעולות.
- אם נוחות יתר או אי דריכה על הקרקע גורמים לזה שתחסר לרגליים
התחושה של הקרקע, אז מסכנות הידיים, שגם הן רוצות תחושת קרקע,
לדעתי, כי כשאני שם אותן על משטח יציב, אני שם לב לביטחון
וליציבות האופפים אותי.
- אני משרה עדשים במים. כך הם נהיים רכים יותר. קראתי שכדאי
להשרות אותם לפני הבישול. אולי כי זה בריא יותר, אולי כי ככה
אכלו אותם וככה העדשים בנויים ובני האדם בנויים, כי כשהם קשים,
קשה מאוד לאכול אותם, ואילו כשהם רכים, מושרים במים, אפשר
לאכול אותם אפילו ללא בישול. אז אני משרה אותם, ובטח שזה שונה
מאשר אם הייתי אוכל אותם מושרים במים הטבעיים, איך שהם נמצאים
בטבע, באופן שאני לא מכיר. ואם לא היו לי המים מהברז, ולא היה
לי ללמוד בספרים איך לעשות כל דבר, כמו שהיום... מצב שסביר
שיהיה בעתיד... אז מה שאני עושה היום הוא בעצם התרגלות למצב
שהוא רחוק ממצב מקורי יותר, שהיה לפני שנים. אני בעצם מקיים את
ההתרחקות. אני מתרחק. אני לומד להתקדם, ולא לחיות במה שניתן
לי, במקור.
- Death is not a part of my life
- אם כל צורות החיים שונות האחת מהשנייה, אולי לא צריכה להיות
תורה אחת לכולם, אפילו שהתורה - שבעים פנים לה, כמו שיש
שאומרים, בעוד אחרים מתנגדים לזה.
- מצחיק שבני אדם רוצים את המראה של בן/בת זוגם מוכן על צלחת,
למרות שהוא נוטה להשתנות אם אוהבים באמת. (באמת שהוא יכול
להשתנות.)
- : )
- ואולי אפילו ארבעה ילדים שאת רוצה - זה יהיה לך הרבה?
- אני הייתי אומר: כמה שיהיה מתאים, ומתי שיהיה
- אני הייתי רוצה בתיאוריה כמה שיותר (אם זה יבוא בקלות...)
- אבל אנחנו מניחים שזה בא בקושי מכל מיני בחינות
- זה קשה פיזית וזה קשה כלכלית
- ואנחנו גם לא יודעים אם זה אפשרי בשבילנו, כי הרוב לא מביאים
הרבה
- אז...
- אני לא הייתי מגביל את עצמי מראש. אני אופטימי.
- ובכל אופן... יהיה אשר יהיה
- : )
- We are still driven by emotions, but today's reality seems
mostly a lie
- [ישן]: בסופו של דבר, אין צורך לעזור לאחר, אדם או חיה, ואם
לעזור, אז לא פחות - לאלוהים, מביאנו לעולם, שהוא גם הולך
נגדנו כרצונו, ואין צורך להתחשב יותר מאשר להיות הגיוני.
- פעם רציתי ילדים. עכשיו אני יודע שאדם צריך לעשות מה שבא לו.
ואפילו ילדים זה לא מה שחייב. אפילו שיאמרו כולם שזה מה שצריך
באופן כללי. כל מקרה לגופו.
- לגבי הדת, אני מחפש מישהי בערך ברמת הדת שלי, כמובן, לא
בהכרח בדיוק, כי אני רואה יתרונות גם לרמה שלי, ורואה יתרונות
גם לרמה גבוהה יותר. וכשאני מתכוון לרמה, אני מתכוון רק למידת
שמירת המצוות ולכוונה.
אני לעומת זאת, מתייחס לדת שונה במעט. כפי שראית מקור לימודיי
את הדת הוא 'ספרים', מה שאומר שחלק גדול מהדת הובן אצלי לפי
הבנתי, וכך מצאתי בה את העניין, כמו שאמר הרמב"ם (למדתי בקורס
מורשת במכללה) שאדם צריך למצוא לו את טעמי המצוות, לחשוב
עצמאית, להתעמק.
אז אני שומר שבת באופן של מנוחה מוחלטת. בשבילי משום מה כל דבר
הוא עבודה. ראיתי באכילה, עבודה, בהליכה לבית כנסת וכו' -
עבודה. אני עושה רק דברים שאני חייב. זה התחיל מזה שגרתי
באריאל עם ההתחלה של הלימודים, והיה לי כיף לנוח יום אחד בשבוע
לגמרי. וראיתי בכך את היכולת לחשוב על השבוע, לתכנן, לא לעשות
שום דבר שעושים במהלך השבוע, ממש כלום, שום דבר שאומרים לך
לעשות, ואפילו לא דברים שאומרים שצריך לעשות בשבת. אני פשוט לא
שמעתי לאף אחד ביום השבת, לא הייתי עבד שעושה פיזית מה שנהוג,
ועם כך הרגשתי לאט לאט יותר ויותר חופשי, שהמחשבה שלי רצה לאן
שרוצה, שופטת את מה שעושים במהלך השבוע, איך שהיא מרגישה, והיא
נקייה מכל מיני מפריעים. כולל אוכל. אוכל הוא כמו עשייה פעילה
כיוון שמעכלים אותו והגוף עובד, זה לא אותו דבר כמו לפניו, הוא
משנה את קו המחשבה החלק של הנשמה.
אני שומר כשרות אך לא הכי מושלם, ואין לי בעיה להתחזק במידת
הצורך ולקראת ועם האישה שאעשה כרצונה. יש לי ראש לשינויים
מהסוג המתקבל על הדעת ועל רצון הבורא, ואני עושה אותם בקלות
ומוכן אליהם.
- איזו אהבה גדולה לחיים בכלל יש לתינוקות, שהרי הם טועמים כל
דבר, כמו שאדם יטעם את אשתו בשיא האהבה.
- אומרת אחת: "אף אחד לא יציב בכל מקרה... בחורה אחת ואתה
משתנה, כנ"ל גם הפוך... לא שמעתי על חוסר יציבות כתומך
בהתחדשות תאי המוח - אתה יכול ללכת על סטארט אפ חדש. בטח
באריאל יתלהבו..."
- אני עונה: "חוסר יציבות, למרות שנשמע שלילי, יש בו חיוב. ראי
למשל בן אדם שהליכתו מוגדרת צולעת ולא ישרה. נניח שהוא מנסה
ללכת ישר כמו כולם, אזי ראי שכדי לשמור בכל זאת על ההליכה
הישרה, הוא נראה לנו כמתאמץ במיוחד ומפעיל שרירים רבים כדי
להצליח בדבר פשוט זה. מצד אחד, הוא אכן משתמש ביותר שרירים, אך
מצד שני, הוא כבר רגיל לזה והוא חזק יחסית בשריריו אלו."
- אלוהים הוא מה שמוציא מהכוח אל הפועל. יש ה' שמוציא את הכול
מהכוח אל הפועל, ויש דברים קטנים יותר שגם הם מוציאים דברים
מהכוח אל הפועל, אבל גם הם תחת ה'. לכן כשאומרים לא לעבוד
אלוהים אחרים, הכוונה היא, למשל, שלא צריך לרשום לעצמך כללים
ספציפיים של מה לעשות כלפי אלוהים קטנים, אלא רק דברים גדולים
שקשורים לאלוהים שהוא ה' (לא יהיה לך אלוהים אחרים על פניי).
- תוכל לשבת זמן לא קצר, וכאילו לטייל בבניין של OECD בכך שאתה
יושב וקורא עליהם לאט, בנחת, חושב עליהם, ובאמת כאילו זה טיול.
כך תחכים בדרך נחמדה. והרי יש זמן ללמוד היום.
- אבל חשוב! אולי גם מתבקש מהסעיף שלפני הסעיף הקודם, שיחזק את
הטענה שלא צריך לעבוד עבודה אחרת מלבד עבודת אדמה. הרי ידוע
שאדמה מחיה ומכלכלת את הכול, את כולם ממש. והרי יש כל מיני
עבודות קטנות או גדולות, קלות או קשות, נקיות או מלוכלכות בכל
מיני לכלוכים פיזיים או מנטליים. והמנטליים אולי הם לא לחינם
והם רמז למשהו קדום, עיקרון שטבוע בנו תקופה ארוכה, עיקרון
שליווה אותנו בחיים, ואולי אם לא נשמור עליו, נאבד את החיים.
אם כן, הרי אפשר לעבוד בכל מיני עבודות שתורמות להקלה על החיים
כיום, אך אלו הן עבודות שאינן עבודת האלוהים הכללי, הוא ה'.
אלו הן עבודות זמניות. הרי נשלחנו לעבוד את האדמה שממנה
נוצרנו... וגם שאם נוסיף את עניין שונא מתנות יחיה, אזי רק הוא
ימצא לו את הדרך לחיות גם בלי מתנות, שהרי מתנות לא יהיו
לעולם, והן זמניות ומגביהות ומגדילות את היכולת להפיק, אך
באופן זמני, ולא טוב להתרגל אליהן, כיוון שכשלא יהיו לך תעמוד
בחוסר כול מול האדמה המכלכלת שאותה אינך מכיר, ואינך יודע איך
לבקש ממנה אוכל, למרות שהיא מוכנה לתת.
- הכתיבה הזו היא כתיבת התורה של כל אחד ואחד, כמו שאמר משה
בסוף התורה, שכל אחד יכתוב את התורה שלו. ואני כותב את זה,
ונניח יקראו זאת בניי, אולי יקל עליהם לקרוא זאת כי אני כותב
בשפה שבה אני מדבר אתם, וכן קשורה הכתיבה באופן נפשי למישהו
קרוב אליהם, וסביר שכשיגדלו יעריכו זאת באופן מוסף, וכן דבר
שני הוא שכך יקל עליהם בחזרה לדבר אתי, כיוון שקראו את סגנון
הכתיבה שלי, ובנוסף דיברו אתי בדברים שאני כתבתי, ואקשר לדברים
ואחשוב עליהם באופן מוסף. כך ראינו בכתיבת תורתך לילדים, שיש
שני קשרים בקריאה ובכתיבה, ולכל אחד מהם את הצד שקל בו מבחינה
פיזית ומוסף בו מבחינה רגשית.
- וככל שאנחנו מתקדמים ושואלים את עצמנו האם היינו מעדיפים
לקחת את חבילת הצרות של זה או של אחר, אני יכול להוסיף ולהגיד
שני דברים: אחד הוא שיש דתיים שאומרים שלא כדאי לך לקבל שום
חבילה של אחר, כי תראה בה כבדה יותר. אם נסביר את זה בכך
שהצרות לא מוכרות לך, ולכן הם קשות לך (הסבר הגיוני שתומך
בטענה שכל חבילת צרות/מטלות שתקבל, בין אם היא קשה או קלה,
באופן יחסי היא תהיה לך מה שאתה רוצה, או לפי איך שחינכו אותך
להתייחס לצרות). אם נלך בדרך הסבר זו, תוכלי אז לומר חבל שלא
עשני גבר, כי הייתי מסתדרת עם זה יופי אם הייתי גבר למן
ההתחלה. אך אפשר גם להסביר את זה בכך שלכל נשמה יש אופי
ומטלות/צרות מובנות לעתיד הכתוב מראש שלה, ובאמת מבנה סודי של
הצרות לא מתאים למבנה הנשמה. וזה מוביל אותי לדבר השני שאפשר
להגיד: את אישה, הוא נכה, אני מכוער (נגיד), זה עשיר. לכל דבר
יש חסרונות ויתרונות. לכל דבר. יש שיש להם חיים קלים יותר,
ונראה שהם בטוחים יותר ופחות תחת סכנת מוות, אבל פה יש שני
דברים להגיד בעד זה: א' - המצב הזה לא יכול להשתנות, זה העולם,
ובעולם הזה יש הכול מהכול, וכפי שאברהם התברך "הכול מכול
בכול", אני עכשיו קולט שלא היה לו רק טוב, אלא הכול, כי בדברים
הרעים יש משום חינוך והתחשלות, ומה שניתן לאברהם היו פשוט חיים
מאוזנים לראות מהם הכול ולהכיר את העולם היטב. לא היו לו חיים
טובים בלבד, חיי כוח, "עושר ואושר". המילה הכול כוללת גם רע
כפי שכתוב בנביאים [אני לא מומחה, אבל את הדברים האלה אני
זוכר"], שה' ברא את הטוב וברא את הכול. ב' - בדיוק מה שכבר
כתבו בסעיף הקודם, פשוט מגיע לזה סעיף נפרד: גם ברע יש טוב,
לטווח הארוך, למי שמבין את זה, למי שמקבל את הרע לכאורה, את
המחנך... אפילו המוות הוא בסדר, כי הוא מחנך את הסביבה להכיר
את המוות, ולהעלות ערכים וכבוד-חיובי, יראה והתבוננות.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.