ליידי האגיבר פסעה לעבר אולם הנשפים. כולם, מהרוכלים בכניסה
לארמון ועד למלכי השולחן הקדוש, זקפו צוואר נוכח מראה.
זקופה כמו מלכת הכיתה בבית ספר יסודי של ברבורים.
קורנת כמו אלפי שמשות ביום מתאים לטיולים.
יציבה כמו לירה שטרלינג.
ויפה כמו נסיכה באגדות עם אולם נשפים.
ליידי האגיבר פסעה ומאות שובלי עיניים פוסעים אחריה כמו עכברים
אחרי חליל.
"מי זאת?" שאל נסיך צעיר שחום עור מממלכת ערב את רב הסרסורים.
"ליידי האגיבר!" הכריז היודע-כול, "בתו של מלך נשכח. גבירת
הגבירות".
"ומהו מחירה?" שאל השחום המלכותי.
"מחיר?" תהה המתווך.
"כן. מחיר. נקוב בסכום!"
"אין זה יאה לדבר במחירים ובנסיכות בכפיפה אחת, הוד מעלתך.
תרבותנו מכתיבה שיח אחר".

ליידי האגיבר שמעה את השיחה באוזניה העגלגלות ושואבות המילה,
וביקשה דבר מאיש ערב.

"אצילי השחור, החפץ אתה באיבר מאיבריי?" שאלה.
"איבר?" התפלא, "אחד?" השתומם.
"כן," אמרה הליידי, "אין בי לדעת מחירי השלם אלא בפריטה".
"עינייך תחילה", ביקש האציל.
"וואו... יקרות הן", אמרה הנסיכה, "ומחירן משתקף במבטן".
הוא הביט ארוכות בעיניה וראה ים סוער.
במרכזו עומד אי קטן.
ובאי ישנה בקתה.
ובתוך הבקתה, בפינה ליד האח, כיסא נדנדה.
ובכיסא יושבת דמות.
דמות זקנה.
פניה כשדה חרוש תלמים, שפופים אל הקרקע.
ידיה גרומות כעכברים דלי בשר
וגבה כפוף כתורן הנאבק ברוח האלים.
אט אט זקפה הזקנה צווארה
הביטה בנסיך ופתחה פיה...

הנסיך נבהל וקפץ לאחור.
"מה אירע, נסיכי? מה ראית? התדע מחיר יהלומיי?"
"יקר!" הכריז הנסיך תחת מעטה בושה, "לא אמצא כזה תשלום בכל
ממלכותיי".
"אמור לי, בבקשה, מה ראית?" הפצירה ליידי האגיבר.
"מחיר גבוה מדי ראיתי", אמר הערבי, זורק מילותיו לרצפה.
"ואולי איבר אחר ייטיב עמך עלותו?" שאלה.
"כמשנה לעיניים", היסס השחור," אבחר בפיך".
"בחירה יפה", אמרה הגבירה.
"והמחיר?" שאל
"מחירו בוקע מצליל שירתי".



ליידי האגיבר פצחה בשירה:
ולנסיה, ולנסיה,
חבקני אהובה
חציי כבר עברו
חומתך הגבוהה.
ולנסיה הקשיבי
אישך על הסוס
פתחי שערייך
לרזך הכמוס.

הנסיך נרדם נוכח קולה המענג של ליידי האגיבר.
ובשנתו חלום הופיע.
ובחלום, רוכב הנסיך סביב ולנסיה, מחפש פתחה.
ואין פתח, רק אישה.
והאישה קוראת לו בשם של אהובה.
וחץ אחד חודר שיריון קורע מנוחה.
קם הנסיך בצעקה מפרת שלווה.
מנסה לזכור את השם של אהובה.

"מה אירע, נסיכי? מה ראית? התדע מחיר צליליי?"
"יקר!" הכריז הנסיך באכזבה, "לא אמצא כזה תשלום בכל
ממלכותיי".
"אמור לי, בבקשה, מה שמעת?" הפצירה ליידי האגיבר.
"מחיר גבוה מדי שמעתי", אמר הערבי, זורק מילותיו לרצפה.
"ואולי איבר אחר ייטיב עמך עלותו?" שאלה.
"כמשנה לפיך", היסס השחור," אבחר בכף ידך".
"איזו מהן?"
"הימנית כמובן", השיב בבטחה,"השמאלית, כך ידוע, מביאה רק
צרות".
"בחירה נאה", אמרה הגבירה.
"והמחיר?" שאל
"אם יודע אתה לקרוא בכף יד תמצא גם תמצא מחירה".

הביט הנסיך בכף יד הגבירה
(כמובן בזו הימנית),
וראה בה מפה עם שבילים ונחלים
וגבעות והרים,
עמקים ותלים,
וים מסביב
וסימון כיוונים
והיה בה גם X
ולידו כתב חידה
המוביל לאוצר
בתוכו מחירה.





וכך היה כתוב:
אחותי עדיפה ממני בכול
בכתיבת יצירה ומשיכת המכחול
ועדיף לקורא להביט מסביב
וכף יד הגבירה בעדנה להשיב.

"יש לי תשובה", פיזז בן ערב.
"והיא?"
"כף ידך השמאלית, הוד גבירותך."
"והמחיר?"
"אם רק תושיטי כף יד שמאל..."
"מושיטה...."
"ועכשיו אדע מחירה".

הביט הנסיך בכף יד הגבירה
(הפעם בזו השמאלית),
וראה בה מפה עם שבילים ונחלים
וגבעות והרים,
עמקים ותלים,
וים מסביב
וסימון כיוונים
והיה בה גם X
ולידו כתב חידה
המוביל לאוצר
בתוכו מחירה.

וכך היה כתוב:

מזל רע יבוא על ראש המביט
כשייפול משמים סוג של רהיט
וינחת עם קצב נשימה אחרונה
וממליץ הוא לחזור לבחירה ראשונה.

נבהל הנסיך והסיט את ראשו במהרה
מכף היד השמאלית אל פני הגבירה.
"מה אירע, נסיכי? מה ראית? התדע מחיר ידיי?"
"יקר!" הכריז הנסיך באכזבה, "לא אמצא כזה תשלום בכל
ממלכותיי".
"אמור לי, בבקשה, מה ראית?" הפצירה ליידי האגיבר.
"מחיר גבוה מדי ראיתי", אמר הערבי, זורק מילותיו לרצפה.
"ואולי איבר אחר ייטיב עמך עלותו?" שאלה.
"לא!" זעק הנסיך, "יקרה מדי את, גבירתי..."
"יקרה מדי?" שאלה, "הלא חשבתי שאתה גביר עשיר שיכול לרכוש
לעצמו כל דבר שבו יחפוץ..."
לפני שהספיקה לסיים דבריה נעלם הנסיך.

אחרי שנה של נדודים מאירופה לאפריקה מולדתו, שב הגביר לממלכתו.
שוב הוא התיישב על כסו רם המעלה. ולצדו יושב אביו הזקן, מאזין
בקשב לסיפור על ליידי האגיבר.

"מה אמרה הזקנה?" שאל הזקן.
"היא אמרה שהיא, על אף זקנתה, יפה ממני, ויופיה יהיה עדיף על
הגבירה ממה שיופיי יוכל אי פעם להציע".
"ומה היה השם של אהובה של האישה בולנסיה?"
אינני יודע!"
"אמץ זכרונך!"
"ליידי האגיבר", אמר הצעיר בפליאה.
"ומהו האוצר?"
"ערווה".
"הרי לך המחיר", הכריז האב...
"מחיר? מהו?"
"אהבה", השיב האב.
"יכול אני להציע לה את אהבתי..."
"לא!" קטע את דברי בנו ופסק, "מחיר בלתי אפשרי!"
"מדוע? והרי יש בי אהבה..."
"מכיוון שעליך לגבור על אהבתה שלה", ביאר האב.
"אהבתה? למי?"
"לעצמה! בני היקר, לעצמה!"