הוא יושב וחושב
וחושב כשהוא יושב.
היא הולכת ומתרחקת,
מתרחקת ואז שוב נעלמת.
אתה לבד בבית
והבית מרגיש לבד.
משהו שהיה לך תמיד בשניה נעלם,
כמו שהוא נעלם מהר, לעולם לא יחזור מהר.
אומרים רק זמן, תרופה ללא מרשם,
אבל יש לו תופעות לוואי.
שמעתי שהוא גורם לכאבים באזור הלב בחודשיים הראשונים,
תלוי ברגישות של הבנאדם.
יכול לגרום לאיבוד תחושת השמחה, ההרגשה שיש למה לקום בבוקר,
הרצון להעלם בהחלט
מבצבץ לו מהחשיכה ושלא נדבר על הרגשה איומה של הרצון פשוט לשכב
במיטה.
אבל כמו כל תרופה שתמיד הוכיחה את עצמה,
הזמן יעשה את שלו
והעולם ימשיך כאילו כלום לא קרה.
אז הוא שוכב ומתקפל,
מתקפל ואז שוכב.
היא בינתיים במיטה,
מחליפה איתו עוד תנוחה,
יא פאקינג בת-זונה,
לא הייתה לך בושה,
שלוש שנים ת'נשמה,
את הפאקינג נשמה.
הכל היה סביבך והכל היה כרצונך,
כשהיה לך רע העולם עצר, כאילו מה לעזאזל קרה?
אז החלטת לעבור דירה.
רצית להרגיש ת"א, להתנתק מהשגרה.
מצאת לך עבודה באיזה חנות של מעצב שמכר את אמא שלו בשביל חתיכת
בד עלובה.
אני קורע ת'תחת בעבודה השנייה, כאילו באמת איכפת לי מהכלבה
הזאת שרוצה עוד קוביית קרח במיץ גזר המזויין שלה.
שנה ועוד שנה ועוד שנה, זה ביחד שלוש.
הייתי כל מה שאני לא.
נתתי את כל מה שאין לי,
אבל בקטנה, נתנחם בזה שהכל לטובה, חצי נחמה, בכלל לחזור בתשובה
נשמע רעיון בכלל לא רע.
שנאת חינם זה לא לעניין, למרות שכולם לא היה פה בחינם חוץ
מהכאב שנוצר לי, את בטוח לא משלמת על זה.
בטח כבר מצאת איזה טמבל אחר שיעשה את העבודה.