הוא הסתכל בפניה העצובות מתבוננות בו בציפייה שיאמר לה להישאר,
והוא שתק, ליטף את לחיה עם האגודל, כמו שאהבה שהוא נוגע בה.
היא חייכה וקמה בעייפות, עושה עצמה אוספת את דבריה, מנסה
להשהות את הרגע, ועזבה. בדרך למטה עוד קיוותה שיעצור אותה
ויסחף אותה יחד איתו למיטה, אבל הוא לא עשה זאת.
הוא ליווה אותה לדלת, פתח אותה בפניה וטרק אחרי שעזבה, אפילו
למעלית לא חיכה איתה.

ירדתי במעלית, מתבוננת במראה, מסדרת את הגבה, ותוהה לעצמי אולי
יש איזה מישהו למעלה שמתבונן בי עושה מה שעושה במעלית.
האם אותו אחד יודע שאני הרגע הייתי אצלו, שעשיתי איתו את
הדברים האסורים, שהלכתי כשסיים, שאני לא.
חייכתי לעצמי חיוך תבוסתי, חיוך שאומר , אוקיי, אני פה ולאן
אני ממשיכה מכאן. יצאתי מהמעלית אל הרחוב, הייתה שעת ערב
נעימה, האוויר כבר החל להיות קריר, התחיל להיות נעים, והנה אני
כבר לא דביקה, אפילו אותו שחררתי מידי.
ואולי לא הייתי צריכה לשחרר, אולי הייתי צריכה לקחת אותו בשתי
ידי, ולקבוע עמדה, אני כאן, אתה כאן, אנחנו כאן. אולי הייתי
צריכה להיות תקיפה, או אולי לפחות לבקש, לשאול, להראות, שאני
רוצה.

אני הולכת ברחוב יודעת שעל פני מרוח סקס, הרוק שלו עדיין על
גופי, עדיין מריחה אותו ממני, יודעת שהעוברים והשבים יודעים
הכול, יודעים שהייתי איתו, איתם הייתי.

הולכת ברחובות המלאים זוגות-זוגות, מתבוננת בחלונות הראווה, רק
לא להתמודד עם המבטים שלהם. יודעת שעוד מעט כל זה כבר לא יהיה,
לא יותר היופי, התשוקה, הריקנות תישאר, תתגבר ותהפוך לכול. היא
תהיה אני. אני אהיה היא.

והנה אני ריקה. מתבוננת בטלוויזיה ועל גבי המסך דמויות, עם
כולן אני מזדהה, הריקנות שבי מחפשת במה להתמלא, מזדהה עם כל
אחת, מרגישה את הכאב שלהן, בוכה.

הדמות שלי בוכה. הדמעות יורדות, וחולשה בכל הגוף מורגשת. ואני
כבר במיטה שלי, הריקה, דומה לי, ריקה, רכה, גדולה.

בבוקר, מתבוננת במקרר הריק, הולכת לעבודה ועונה בריקנות
לשאלות, מודעת לריקנות, נגעלת ממנה, מנסה למלא אותה.

כשהוא הציע לי לצאת איתו , בקפיטריה, בהפסקת סיגריה, ליד הקפה,
זה ניראה היה לי רעיון רע, אבל ריקנות צריך למלא ואולי אפילו
רק בחוויות.
הסכמתי, הוא לקח אותי איתו, סחף אותי איתו, ואני איתו.
אוהבת, שונאת, צוחקת, בוכה, כועסת, מיואשת, העיקר לא ריקנית.
העיקר אני מרגישה, אני חיה.

והכול הוא כלום, כלום לא אמיתי, ואני עדיין איתו, הריקנות שלי,
היא עדיין שלי, הרגש עדיין כאן, מתבונן בי ונהנה מעצמו, ואני,
לא נהנית ממנו, לא מרגישה כלום. הוא לא אני.

הוא יודע שאני איתו, מחייך ומרוצה, משתדל ומתאמץ, אוהב ומחבק,
וזה לא מספק, זה לא אני, זה הוא, זו היא, אבל אין יודע איפה
אני.