New Stage - Go To Main Page

יוש בק
/
לא הייתי נכד

מתפנק לו סתם כך, הילד הרך,
מבקש מה שבא לו, הסבא נמרח...
חיבוקים, ליטופים, ממתקים, עוגיות,
ככה ראוי לו לנכד לחיות.
אין כאן חינוך לאסור ומותר,
רק אהבה שלא תלויה בדבר.
במסורת אירופאית די קשוחה גודלתי
ובחסך של סבא וסבתא לא חשתי.
עד שראיתי איך נרקמים יחסים
וכיצד זה ואיך נכדים מתפנקים.

נולדתי זמן מה אחרי השואה,
להורים שעברו ייסורים ואימה.
וכשגדלתי לא היה לי ספק,
החיים מרים, אין זמן להתפנק.
כך גם הורי שסבלו מנכות רגשית,
יחסם לנכדים הייתה בעיקר חינוכית.
בגיל צעיר התבררה לי האמת המרה,
כי חצי משפחתי "שמה" נספתה,
ומי שחזר הספיקו לו צרות,
לא לאחד, אלא לעשרים משפחות...

כך כל בני דורי שנולדו אחרי...
דור שני לשואה עם משא די נוקשה,
אנחנו שלא למדונו להתפנק
וגם לא היה לנו על מי להתרפק,
כך צברנו חסכים בעת הילדות,
ימים ולילות ללא שום פינוק,
נושאים בתוכנו אות קין נורא
לא עוזר לי לבכות או לזעוק מרה,
כי זאת תלונתי - איפה הצדק?
למה אף פעם לא הייתי נכד?



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 9/10/07 20:52
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
יוש בק

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה