בלילה היא יוצאת
נמשכת
הרחובות מסמנים לה לבוא
בחושך חושיה דרוכים
היא אורבת
הירח צופה מרחוק
עצים מטים ענפיהם ברוח
צללים מטפסים בגניבה
טיפות גשם זולגות
בעיניים רושפות
היא סורקת את השדרה.
האספלט נדחף לאחור
כמו שטיח
מכוניות עוצרות ברמזור
הדם רותח בפנים
עוד גבר
היא תשבע, ותוכל לחזור. | 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.