"אלוהים מרחם על ילדי הגן".

היום אני בת 26. וגיל ההתבגרות הוא עכשיו.

כשהייתי בת 22, בחוזרי ממסע ראשון בהודו, כל מי שפגש אותי
ברחוב הסתקרן ושאל בת כמה אני. כשעניתי גיחכו ואמרו לי:
"אאא... את עוד ילדה, תינוקת."
הקשיתי עליהם ושאלתי בציפייה: מתי תפסיקו לומר "את עוד ילדה?"
הרי אתם כבר גדולים ואני יודעת שאתם יודעים. כשהם ניסו להתחמק:
''עוד שנה שנתיים". ביקשתי שידייקו.
או אז הם  רכינו ראשם ואמרו בעצב: "בדיוק אחרי גיל 25 תקומי
בבוקר ותגלי שאינך ילדה עוד".


"פחות מזה על ילדי בית הספר"

כשהייתי בת 17 יהודה אמר לי, בתיווכה של צילה המורה לספרות
שאלוהים מרחם על ילדי הגן  ופחות מזה על ילדי בית הספר. טפטפתי
לשורותיו דמעות למרות שהייתי אך ילדת בית ספר ועוד נשארו לי
מעט רחמים ועדיין, לא הייתי בטוחה האם התכוון לילדי בית ספר
יסודי או שגם בית ספר תיכון תופס.
על המבוגרים, הדהד הפאנץ' של יהודה, אלוהים לא מרחם כלל,
וידעתי שאהיה מבוגרת עוד מעט אך לעת עתה מה אכפת לי עת אני
משווה שדיים עם חברתי רויטל.


"ועל המבוגרים אינו מרחם כלל..."

גבירותיי ורבותיי, אזרחים יקרים, ממשלה ושרים, שר הצבא, שר
הבריאות, שר החקלאות, שר הכספים ושר ההתבגרות, בערב חגיגי זה
זכינו לשבת גם עם המכובדים שבעם. הנה הם, קבלו אותם במחיאות
כפיים - ערכים, נורמות וציפיות, תודה, תודה שבאתם. לצערנו,
לצערנו הגברת פנטזיה לא הצליחה להגיע בגלל פקק לא צפוי בשדרות
רוטשילד והיא שלחה במקומה את מציאות.
מחיאות כפיים. נא להתיישב בבקשה.
התכנסנו כאן לחגוג את יום ההולדת העשרים ושישה של, שלי...

אמרו לנו פעם שגיל ההתבגרות יעבור ככה בסביבות השמונה עשרה.
כשנתגייס לצה"ל, אולי טיפה יותר, נתנו הגמישים יותר.
טפטפו לנו שהכי הכי קשה זה להתפתח ולהתבגר מינית.
תרשו לי לרגע לצאת החוצה ולפרוץ בצחוק גדול
ואז במטותא, תרשו לי לבכות.



שיקרתם. צדקת.