מישהו פעם אמר לי, שאם טומנים לחתול מלכודת בפסקה שניה, למה
שלא ידלג ישר לפסקה שלישית, או שיתמהמה זמן מה בראשונה, שאם
העלילה מתפתלת כמו כדור צמר מגולגל, לא נדרש לנו לתור אחר קצה,
אפשר יהיה להתלטף זמן מה עם המילים, לסובב ולפרום כל פעם בצורה
משונה, לצלול אל תוך מרווחים, לאבד משמעויות, להוליד משפטים
בלי כוונה, כמו גם מקומות שקוראים לנו להשביע בם את רצוננו, את
תאוותנו הצפונה, שטרם ידענו על קיומם. (24/5/2006) |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.