אין טעם לנסות, כי גם ככה ניכשל.
אין טעם לקוות, כי גם ככה זה לא יקרה.
אין טעם לקום בבוקר, כי היום יהיה בדיוק כמו זה שלפניו.
אין טעם להתאהב, כי גם ככה נתאכזב.
אין טעם לבטוח באנשים, כי הם יפרו את האמון שלך בהם בכל מקרה.
אין טעם להיקשר לאנשים, או למקומות, או לחפצים, כי אנשים
עוזבים  או נעזבים, או מתים, או פוגעים, ומקומות צריך לעזוב,
וחפצים מתקלקלים או נשברים או נעלמים...

הרגשת פעם שאין טעם לספר, כי גם ככה לא יקשיבו? כי גם ככה לא
יבינו?
שאין טעם לומר את האמת, כי גם ככה לא יאמינו לך?
שאין טעם להשתדל, כי גם ככה לא יעריכו את המאמצים שלך?

אני הרגשתי.

אין טעם לדבר, כי גם ככה ישכחו את מה שאמרת.
אין טעם להיות שם, כי גם אם היית וגם אם לא, זה היה בדיוק אותו
הדבר.
אין טעם לנסות לעזור, כי גם ככה לא יקשיבו לעצות שלך.
אין טעם לנסות להיות מישהו אחר, כי בסוף תמיד יגלו את האני
האמיתי והמכוער שלך.
אין טעם להתנקות כי גם ככה נתלכלך.
אין טעם להתחיל כי זה גם ככה ייגמר.
אין טעם להתנצל כי גם ככה תפגע שוב. או שתיפגע.

אני נפגעתי.

אז באמת אין טעם לאהוב? לנסות? לעזור? לקוות? לבטוח? לקום
בבוקר?

לחיות?

אני חיה רק כי אני מפחדת למות?