הוא הולך
את קוראת לו, בכל הכוח
צועקת, צורחת
תחזור, תחזור
את עדיין לא מוכנה
לא נפשית ולא פיזית
את עדיין ילדה
זה עוד מוקדם
הוא לא מקשיב, וממשיך
עקשן כמו פרד
הוא הלך, הוא כבר לא נראה באופק
נעלם, התפוגג אי שם
אתה מחפשת אותו מדי פעם, מחכה לו
אלי הוא עוד יחזור
את הופכה נערה
פתאום מבינה שהוא הלך בלי רצון
הוא נלקח בכוח על ידי המחלה הארורה
מחלה ארורה, סרטן
את מבולבלת ולא מבינה כלום
למה לא אמרו לך? למה הוא שתק?
הוא הלך ואת לא נפרדת ממנו, לא ידעת שהוא הלך לעולם
את נשבעת ומבטיחה לכולם, אני עוד ארפא אחרים
אבא יסתכל עלי משמיים ויחייך ויהיה גאה, כי אני מצילה את אלה
שסופם קרב
אני עוד אנצח, עוד אצליח
אבא ז"ל יקר שלי, אל תתן לי לאבד תקווה.

כתוב על אבא, חיי בין מלאכים כבר עשור
מתגעגעת כל כך, כל כך הרבה שנים עברו
חיבוק אחד שלך, וזהו.
אוהבת הכי שאפשר, עוד אצליח עוד אגשים את החלום להיות רופאה
ולעזור לאלה שגורלם התאכזר אליהם וחלו במחלה הארורה ההיא, עוד
אציל אותם.
לא כתוב כמו שצריך, אבל שזה בא ממקום כל כך כואב, כבר לא
מתייחסים לשום כלל.