תמיד נהגתי לשאול את דניאל לשלומו במסנג'ר אחת לשעה. כמו שבטח
הבנתם, השיחה לא הגיעה לעומק שיא. למעשה דניאל חכם ממני בהרבה
וזו בדיוק הסיבה שקצת קשה לנו לתקשר. אך דניאל חשוב לי, גם אם
איני מצליח להגיע אליו. אני זוכר את הימים בבית הספר בהם הבטתי
בו מהצד. כל חברי צחקו עליו, וריאציות שונת של המילה "מוזר"
תמיד כיכבו במצעד הפיזמונים, זה אף פעם לא הצחיק אותי, אך
מעולם לא אמרתי כלום. למעשה, חברי היו טיפשים אף יותר ממני,
אני לפחות ידעתי לזהות אדם הראוי להערכה.

פעם אחת, החלטתי לעקוב אחריו. הצמחייה הירוקה בין סימטה לסימטה
הגבירה את החשש שבי. לאחר הליכה מרובה, כאשר הייתי רחוק כדקה
או שתיים מלוותר על המסע הזה, הוא עצר ליד דלת אפורה וגדולה
שבה טבוע הסימן של כת השטן. לאחר כמה מילים בשפה שלא
הבנתי,הדלת נפתחה ובמפתן עמד יצור בעל שלושה ראשים. הראשון
הראשון היה של דרקון אדום, השני אריה כחול,  ובטווח ראש אדם
בצבע מג'נטה. "אדון משאלות יקר" פנה דניאל במעבר לעברית
לפתע,"כעת אבקש את משאלתי השלישית, שתי המשאלות הקודמות שלי -
דעת רחבה וראייה דטרמיניסטית גרמו לי לאבד את החשק לח..."
(באותו רגע ממש קמתי והתנפלתי על דניאל, סתמתי את פיו, והמפלצת
נעלמה מאחורי הדלת.

עברה שנה מאז מסרתי את דניאל לבית החולים לנפש, והחלטתי ללכת
שוב אל אותו מקום שבו הצלתי אותו. כסוג של סגירת מעגל עבורי,
אני מרגיש את החובה למצוא את היצור. להפתעתי היצור חיכה לי שם,
וטען כי אני זה שגנבתי לדניאל את משאלתו האחרונה, ולכן עליי
לבקש משאלה אחת בשבילי. ביקשתי כמובן לדעת מה הסיבה שבגללה
דניאל כל כך רצה למות.

עברה שנה מאז מצאתי את היצור, אף אחד לא מאמין לי כמובן, מלבד
דניאל. האמת שדניאל ואני שכנים כעת, אך אין לי את האומץ לבוא
ולדבר איתו פנים אל פנים. "הוא עשוי להביע את כעסו עליי בצורה
פוגעת ונוקשה, לאו דווקא פיזית" גיליתי לפתע שכל הקומה דיקלמה
באותה שניה. האמרה הזו גרמה לנפילת הקירות בינינו. כולם הופתעו
כמובן, כולם חוץ מדניאל. דניאל שכב במיטתו באדישות יתרה וראה
כיצד אנשים מתחרים על האפשרות לדבר איתו, "היכולת שלך לראות את
העתיד מעניינת אותנו" היה המשפט האחרון ששמעתי בטרם קפצתי
מהקומה החמישים אל הכביש.