לאקי ישב בחדר קטן עם דלת לבנה,קטנה ונעולה.
העיניים שלו דילגו בין החפצים שנערמו על השולחן האדום.
הוא אמד את אורך הסכינים, ניסה לנחש את חוד הלהבים ותהה איזה
מהם יבצע את העבודה בצורה היעילה ביותר.

לאקי היה בחור ידוע בעיר, וכל אדם ברחוב ידע לספר לכם כמה
שלאקי בר מזל. משם הגיע הכינוי שלו, לאקי היה כל כך בר מזל,
שאף אחד כבר לא זכר את שמו האמיתי.
זה לא שללאקי הייתה עבודה מוצלחת ביותר, חברה מהממת או רצף
מדהים של זכויות בלוטו, ללאקי לא היה דבר מזה.
הוא עבד בחנות משקאות מפוקפקת, התרועע רק עם זונות זולות
ובחיים לא זכה ביותר מכוס קולה בחינם, וגם זה היה רק כשכל
כרטיס היה שווה זכייה.
לאקי היה בר מזל מסיבות אחרות לגמרי.
לאקי היה בר מזל פשוט כי לא היה אכפת לו.
ולא היה אכפת לו כי הוא לא הרגיש דבר.
לא כאב לו אז כשחבורה של בריונים שברה לו את שתי הרגלים כי הוא
לא עמד בתשלומים, לא כאב לו אז כשאשתו בגדה בו עם הדוור וגם
בכלל לא כאב לו כשבתו הקטנה טבעה למוות.
לאקי פשוט לא ידע כאב.
לאקי גם לא ידע אושר, אבל פשוט לא היה אכפת לו.
הוא לא שמח בחתונה שלו, לא שמח כששתה, הוא לא היה אפילו מלא
אושר כשזיין בחורה בפעם הראשונה.
לאקי פשוט לא הרגיש דבר, אף פעם.
הוא לא בכה, לא אהב, לא שנא, לא רצה, לא שאף, לא התאכזב.
לאקי כנראה היה הבחור הכי בר מזל בעולם.

לאקי הרים את הסכין הכי גדולה, הכי חדה.
הוא העביר את צד הלהב על ידו, צופה איך להב המתכת מסמרת את
שערות היד, העביר את הלהב על הלחי, אפילו העביר את הלשון עלייה
בחופזה, נותן לקור להשתלט על גופו. אבל עדיין הוא לא הרגיש
דבר.
לאקי לקח נשימה עמוקה, וחתך לעצמו חתך עמוק ביד.
אבל עדיין הוא לא הרגיש דבר.
לאקי הניח את הסכין ולקח אחת אחרת במקום.
סכין מנתחים קטנה, תמימה למראה.
הוא לקח נשימה עמוקה וחתך חתך עמוק וגדול באזור בטנו התחתונה.
אבל עדיין הוא לא הרגיש דבר.
ככה ישב לאקי במשך שעות ארוכות, שיחק עם סכינים שונים, מטיל
מומים נוראים בגופו, אבל עדיין לא מרגיש דבר.
לעזאזל לאקי היה הבחור הכי בר מזל בעולם.

בסופו של דבר ללאקי נמאס, הוא הרים את האקדח ותקע כדור בראש.
זה לא שלאקי רצה למות, פשוט ללאקי, הבחור הכי בר מזל שמישהו אי
פעם הכיר, לא היה ממש אכפת לא להמשיך לחיות.